רב אזורי חבל אילות

נרתיק לטלית, אקריליק על בד מאת עליזה מאיו   הפרשה שלנו מתחיל בחלומו של יעקב:  י וַיֵּצֵ֥א יַֽעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה׃ יא וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם וַיָּ֤לֶן שָׁם֙ כִּי־בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וַיִּקַּח֙ מֵֽאַבְנֵ֣י הַמָּק֔וֹם וַיָּ֖שֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּק֥וֹם הַהֽוּא׃ יב וַֽיַּחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹֽרְדִ֖ים בּֽוֹ׃ מפרשים החל מבעל מדרש תנחומא מזהים את הסולם עם המין האנושי והמלאכים עם התפילות שלנו. כשהייתי סטודנט לרבנות, אשתי עליזה יצרה בשבילי נרתיק לטלית, עם ציור שנותן פרשנות חדשה לחלומו של יעקב: הסולם נוצר מסלילי הדי אן איי, שגם מזכיר את סיבובי הרצועה של התפילין על היד. הרקע, בצבעי הקשת, מזכיר את דמדומי השחר של הבוקר במדבר, והסולם נעלם אל תוך אלומת אור אשר מדגיש את המרחק האין סופי שבין העולם הזה והמרחבים של החלל החיצון.   בספרו "יהדות כציביליזציה" מדבר הרב מרדכי קפלן שהיהדות היא לא רק דת, היא לא רק לאום, אלא ציביליזציה שלמה. יש לנו שפות

  (בתמונה - הדרך הרומי (?) מצפון ללוטן - צילום: דניאל בורשטיין) אתמול היה יום הבחירות של ארה"ב. והיום, אנחנו חייבים לחכות. אין לנו שליטה, אין אפשרות שכנוע. הקולות נספרים לעתם, והתוצאות נרשמות על פי חוק, על אף הרצון העז שלנו לוודאות. וזה כואב. יש כאלה שזה כואב להם ממש כאב פיזי. אי וודאות הוא מצב שקשה להפנים, קשה להשלים איתו. תוך כדי כתיבת שורות אלו, מרוב אי הנחת, העברתי את הקשב ודילגתי חזרה לרפרוף בעמודי החדשות, כאילו שההסתכלות שלי תשנה את ספירת הקולות בפנסילבניה או במישיגן.   אברהם אבינו מורה דרך בעניין של התמודדות עם אי וודאות. בפתיחת הפרשה שלנו, פרשת וירא, אנחנו לומדים טכניקה של המתנה ערה, דרוכה אך רגועה: א וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה בְּאֵֽלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם׃ ב וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה׃ ברור שאברהם מתמודד עם מצב לא נוח – הוא בדיוק מל את עצמו בגיל תשעים ותשע. הוא יודע שהכאב יעבור לו, והוא פשוט צריך