וירא - מה יקרה?

 

(בתמונה - הדרך הרומי (?) מצפון ללוטן - צילום: דניאל בורשטיין)

אתמול היה יום הבחירות של ארה"ב. והיום, אנחנו חייבים לחכות. אין לנו שליטה, אין אפשרות שכנוע. הקולות נספרים לעתם, והתוצאות נרשמות על פי חוק, על אף הרצון העז שלנו לוודאות. וזה כואב. יש כאלה שזה כואב להם ממש כאב פיזי. אי וודאות הוא מצב שקשה להפנים, קשה להשלים איתו. תוך כדי כתיבת שורות אלו, מרוב אי הנחת, העברתי את הקשב ודילגתי חזרה לרפרוף בעמודי החדשות, כאילו שההסתכלות שלי תשנה את ספירת הקולות בפנסילבניה או במישיגן.  

אברהם אבינו מורה דרך בעניין של התמודדות עם אי וודאות. בפתיחת הפרשה שלנו, פרשת וירא, אנחנו לומדים טכניקה של המתנה ערה, דרוכה אך רגועה: א וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה בְּאֵֽלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם׃ ב וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה׃ ברור שאברהם מתמודד עם מצב לא נוח – הוא בדיוק מל את עצמו בגיל תשעים ותשע. הוא יודע שהכאב יעבור לו, והוא פשוט צריך לחכות. לא היו לו השחות דעת כמו טלפון סלולרי או מנוי נטפליקס, כמובן, אז הוא היה צריך פשוט לחכות לעבור את הזמן עד להחלמה.

הרב מארק מרגוליוס מהמכוון לרוחניות יהודית בניו יורק מלמד שהישיבה של אברהם בפתח האוהל היא מדגימה מצב של מדיטציה – והוא יושב פתח האוהל – הישיבה בפתח מאפשר לאברהם לראות כל מה שעובר בסביבה מרחוק. וישא עיניו – הוא לא עוצם עיניים, הוא מרים את המבט. וירא – הוא רואה את האנשים עוברים במרחק. והנה - הוא מסוגל לקלוט את עצם היותם, ולהבין מה עליו לעשות לקבל את פניהם: וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה.

השבת, הבה נשב "פתח האוהל" – לשבת בשקט, לשאת את העיניים אל המרחב המדברי, ולראות מה בא, מי בא, בסבלנות ובערנות. תוצאות הבחירות הן מחוץ ליכולת שלנו להשפיע. אפשר להתבונן ולראות מה מתרחש. בינתיים המדבר מתעורר בעקבות היורה. שבת שלום.