רב אזורי חבל אילות

ביום רביעי האחרון, 20.1, נשבע הנשיא האמריקני החדש, ג'ו ביידן. הרבה נכתב על האירוע, כביכול חזרה לשגרה, אך לרוב התרשמו מהמשוררת הלאומית הצעירה (Youth Poet Laureate) אמנדה גורמן מלוס אנג'לס, שקראה שיר לקראת האירוע. עיבדתי את השיר המרגש לעברית. הגבעה עליה עלינו מאת אמנדה גורמן (מאנגלית דניאל בורשטיין)

פרשת בא (שמות י א – יג טז)    בספרה של המורה שלי הרבה שפע גולד (וכן באתר האינטרנט שלה), היא כותבת פירוש רוחני לכל פרשות השבוע. הפירוש שלה כה פשוט שהוא מתאים מאד לקרוא עם הילדים, אך באותה מידה כה עמוק שהוא מתאים גם ללמוד עם מבוגרים. בכל פרשה, היא מחלקת את הפירוש שלה לשלושה רבדים: הברכה, האתגר הרוחני, והדרכה לאימון - תרגילים פשוטים להעמקת ההבנה העצמית שלנו. מאת הרבה שפע גולד מתוך הספר Torah Journeys "מסעי תורה" (תורגם מאנגלית ע"י הרב דניאל בורשטיין) הברכה: הברכה של פרשת בא היא החופש שלנו. אנחנו סוף סוף לוקחים את הצעד הראשון הזה מתוך המקומות הצרים של מצרים והופכים להולכים מודעים אשר חלמנו את חלום ההתעוררות.   במסורת שלנו החופש הוא לא רק "חופש מ-", החופש מעושק, מסבל או מעבדות. אלא זה "חופש ל-", החופש להיות ביחסים ישירים עם ה' גואלנו. להיות ביחסים כאלה משמע לשרת את האחד, השלם, הקדוש. החופש שלנו תלוי בשרות הזה.   בתחילת הפרשה, ה' מדבר אל משה, אל הנביא הפנימי שלנו, ואומר "בא! תיכנס! אני מחכה לכם בליבו של פרעה. ליבו של פרעה נמצא ב

  בשיא החורף, אנחנו עוברים מהקריאה בחומש בראשית, בסיפורי האבות והאמהות, לקריאה בחומש שמות, שמתחיל בסיפור לידת העם שלנו, עם ישראל. מהר מאד, אנחנו לומדים שקם מלך חדש על מצרים, שלא הכיר את יוסף, והחליט להטיל גזרות על בני ישראל, כי הם עם נוכרי במצרים.  כולנו מכירים את הסיפור - הרי זה הסיפור שאנחנו מספרים כל שנה בליל הסדר. אמנם בהגדה לא כתוב סיפורו של משה, אבל כן כתוב "כל המרבה לספר - הרי זה משובח"! המצווה בליל הסדר היא לספר לילדים, ולא להיצמד לכתוב בהגדה. הסיפור המסופר בפי ההורים והסבים צריך להיות חזק בהרבה מאשר הטקסט הכתוב בהגדה. אני מבקש לנעוץ כאן סיכה, לחזור לנושא הזה אחר כך, קרוב יותר לליל הסדר.

פרשת השבוע שלנו פרשת ויחי - הפרשה האחרונה של ספר בראשית. זאת פרשה של ברכות וסיומים, פרשה של התרת הסבך העלילתי.  הפרשה נפתחת עם ההודעה של יעקב ליוסף שהוא הולך למות, כלומר, עברו 17 שנים מסוף הפרשה הקודמת. המספר 17 חוזר פה על עצמו. בתחילת חייו של יוסף, בפרשת וישב, אנחנו קוראים שיוסף היה בן 17 שנה כשאביו שלח אותו מחברון לשכם לראות מה שלום אחיו. בין שני הפרוסות הללו, חי יוסף במצרים 22 שנה. בזמן הזה, יעקב חשב שבנו האהוב מת.  מה הסמליות של המספר 17? מיד אנחנו שמים לב שזהו מספר ראשוני. זהו מספר חזק, יחודי, ובעיקר סמלי בקשר לגיל: 17 שנה הם כמעט שנות דור, ילד בן 17 כמעט מבוגר.  על מיטת חוליו של יעקב, מתרחשים כמה פגישות. יוסף מביא לאבא שלו את בניו, ויעקב מברך את הבנים בשני ברכות. קודם הוא אומר להם: זאת לא בדיוק ברכה של יעקב לנכדיו, כמו בקשה שלו מה' לברך אותם. זאת סצנה מאד מרגשת. יוסף רוצה להקל על אביו הזקן והחלש, ומגיש את הבנים בסדר הבכורה - מנשה, הבכור, לימינו של יעקב, ואפרים, הצעיר, לשמאלו. יעקב מתחיל לדבר:  הַמַּלְאָךְ֩ הַגֹּאֵ֨ל אֹתִ֜י מִכָּל־רָ֗ע יְבָרֵךְ֘ אֶת־הַנְּעָרִים֒ וְיִקָּרֵ֤א בָהֶם֙