רב אזורי חבל אילות

  פרשת ויקרא פותחת את נושא הקרבנות, הנושא שהתורה מקדישה לו הכי הרבה מקום בתורה. וזה גם הנושא שהכי קשה לנו להתחבר אליו בתורה כולה. כבר לפני 200 שנה, רבני גרמניה ביקשו לעשות "רפורמה" ליהדות כי הם וצאן מרעיתם לא התחברו לקורבנות. הם ביקשו להתקרב לאלהים בדרכים אחרות. ה"טכנולוגיה" של הקורבנות מסובכת. יש קורבן חטאת, יש קורבן אשם, יש קורבן שלמים, ויש קורבן עולה, אישֶׁה – על האש שנשרף כליל, עד אפר. בין הקורבנות, חלק אפשר להביא מהחי או מהצומח, אחרים צריך להביא רק מהחי, כל התורה הזאת מלאה בפרטים, מה מותר למי, מתי חייבים, מתי זה רשות. לא צריך להיות רפורמי גדול כדי למצוא פגם – כבר בתקופת הנביאים אנחנו רואים שמערכת הקרבת הקורבנות היתה מוקד לביקורת, כי המוסד הזה הוא בית גידול לשחיתויות. פשוטו כמשמעו. אם הדרך לרצות את האל הוא ע"י שריפת חיות, ברור שמי שיכול לגדל הכי הרבה חיות, הוא יירצה את ה' הכי טוב. שלו לדבר על קהות החושים הדרוש לשוחטים, לכהנים, שאמורים להיות הקרובים ביותר לאלהים, אבל מעצם עבודתם הם צריכים להתעלם מהאכזריות הנדרשת למעשה השחיטה. ומי אנחנו, בני האדם, שיש