ויקרא - הגיע זמן קורבן
ה"טכנולוגיה" של הקורבנות מסובכת. יש קורבן חטאת, יש קורבן אשם, יש קורבן שלמים, ויש קורבן עולה, אישֶׁה – על האש שנשרף כליל, עד אפר. בין הקורבנות, חלק אפשר להביא מהחי או מהצומח, אחרים צריך להביא רק מהחי, כל התורה הזאת מלאה בפרטים, מה מותר למי, מתי חייבים, מתי זה רשות. לא צריך להיות רפורמי גדול כדי למצוא פגם – כבר בתקופת הנביאים אנחנו רואים שמערכת הקרבת הקורבנות היתה מוקד לביקורת, כי המוסד הזה הוא בית גידול לשחיתויות. פשוטו כמשמעו. אם הדרך לרצות את האל הוא ע"י שריפת חיות, ברור שמי שיכול לגדל הכי הרבה חיות, הוא יירצה את ה' הכי טוב. שלו לדבר על קהות החושים הדרוש לשוחטים, לכהנים, שאמורים להיות הקרובים ביותר לאלהים, אבל מעצם עבודתם הם צריכים להתעלם מהאכזריות הנדרשת למעשה השחיטה. ומי אנחנו, בני האדם, שיש לנו זכות לשלול חיים מבעלי חיים שלא לצורך בסיסי שלנו? לצורך אוכל, אולי אני יכול להצדיק הריגה של יצור חי, אבל בשביל להתקרב לאלהים? זה נראה לי דווקא מרחיק.
כבר יש הרבה על מה לדון בפרשה הזאת, מבחינה אינטלקטואלית. אבל המצב בעולם כיום דורש מאיתנו יותר. אם עד היום לא הבנו מה זה קורבן, למה בן אדם היה רוצה להקריב קורבן כדי להתקרב לאלהים, היום אנחנו צריכים להסתכל אחרת. אנחנו צריכים להבין מה זה קורבן – כי אנחנו רואים מיליוני בני אדם באוקראינה ובפולין מקריבים קורבנות. בן לילה, כל העם באוקראינה הפך את מעשיו מעבודה יום יומית, והתחיל להקריב אחד למען האחר – פולנים וגרמנים מקריבים למען אוקראינים. שאר העולם – לוקח זמן להבין, לשנות את סדרי העדיפויות, אבל אנחנו צריכים להקריב.
בפרשה שלנו, הקרבת קורבן מיועד לעזור לנו להתקרב לאלהים. כיום, בעולם שלנו, אנחנו מחויבים להקריב קורבן – לעלות את הנוחות שלנו, כדי להתקרב לאדם – לאדם שבנו, לאדם האחר. אנחנו חייבים לעשות למען האחר. כדי להישאר בני אדם.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תורה מצווה אותנו לשמור על כבוד הבריות. We are commanded to protect the honor of every human being. Please comment appropriately.