פרשת שמות תש"פ 19.1.20

דרשה שאשא בבית כנסת של קיבוץ קטורה

שבת שלום,
אני רוצה להקדיש את הדרשה הזאת לזכרון הדוד שלי, רוני ג'ייקובס, שמואל יהודה בן דוד ונחמה, שהלך לעולמו לפני שנתיים. כמה מתאים שהיארצייט שלו נופל השנה בפרשת שמות. כי מבין הדברים שלמדתי ממנו, אני זוכר שהוא לימד אותי את הערך של שם טוב, של יושרה. הוא ממש הושיב אותי ואמר לי את זה.
-----------

בדרשה הזאת אפתח הרבה נושאים, אשאל הרבה שאלות, ואני מניח שלא אתן הרבה תשובות, אלא נשאר עם השאלות.

אז, שמות. מה יש בשם? מה משמעות השם? האם יוליה (כלומר, שייקספיר) צדקה? האם מה שנקרא לו שושנה / ריחו יהיה מתוק תחת כל שם אחר?

בספר בראשית, בפרק ב, אדם הראשון זוכה בתפקיד מיוחד במינו - אלהים מביא לו את החיות לראות איזה שם יתן להם:
 וַיִּ֩צֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים מִן־הָֽאֲדָמָ֗ה כׇּל־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְאֵת֙ כׇּל־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וַיָּבֵא֙ אֶל־הָ֣אָדָ֔ם לִרְא֖וֹת מַה־יִּקְרָא־ל֑וֹ וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִקְרָא־ל֧וֹ הָֽאָדָ֛ם נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה ה֥וּא שְׁמֽוֹ׃

עד כאן, זה די ברור, ומובן לנו. אבל בפסוק הבא  -

וַיִּקְרָ֨א הָֽאָדָ֜ם שֵׁמ֗וֹת לְכׇל־הַבְּהֵמָה֙ וּלְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּלְכֹ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה וּלְאָדָ֕ם לֹֽא־מָצָ֥א עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ׃

רס"ג אומר לגבי הפסוק:
וחזר ואמר: ויקרא אדם שמות – כלומר, בשעה שקרא להם שמות התבונן בהם וראה שאין בהם אחד התואם אותו. ומסיבה זאת הזכיר מכל הדברים שנתנו להם שמות רק את בעלי החיים בלבד, כי הם היותר קרובים אל האדם, ואילו הצמחים והדוממים בינם ובין האדם מדרגות שונות.

מה הכוח הזה, שה' נתן לאדם, לתת שמות?! מה נורא הכח הזה?
-----------------------------------------

אנחנו קוראים השבוע בפרשה שנקראת שמות, שמתחיל ברשימת שמות בני ישראל שירדו למצרים, אבל בסיפור שלנו, באפוס הגדול של עמינו, יצאית מצרים, נסיך מצרים, בכיכובו של משה, שנפתח בפרק ב, לכוכבים של העלילה שלנו, בעיקר לדמויות הנשיות, אין כמעט שמות. תסתכלו בפרק ב. (נחזור לפרק א יותר מאוחר)
(א) וַיֵּ֥לֶךְ אִ֖ישׁ מִבֵּ֣ית לֵוִ֑י וַיִּקַּ֖ח אֶת־בַּת־לֵוִֽי׃ (ב) וַתַּ֥הַר הָאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֵּ֤רֶא אֹתוֹ֙ כִּי־ט֣וֹב ה֔וּא וַֽתִּצְפְּנֵ֖הוּ שְׁלֹשָׁ֥ה יְרָחִֽים׃ (ג) וְלֹא־יָכְלָ֣ה עוֹד֮ הַצְּפִינוֹ֒ וַתִּֽקַּֽח־לוֹ֙ תֵּ֣בַת גֹּ֔מֶא וַתַּחְמְרָ֥ה בַחֵמָ֖ר וּבַזָּ֑פֶת וַתָּ֤שֶׂם בָּהּ֙ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וַתָּ֥שֶׂם בַּסּ֖וּף עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר׃ (ד) וַתֵּתַצַּ֥ב אֲחֹת֖וֹ מֵרָחֹ֑ק לְדֵעָ֕ה מַה־יֵּעָשֶׂ֖ה לֽוֹ׃ (ה) וַתֵּ֤רֶד בַּת־פַּרְעֹה֙ לִרְחֹ֣ץ עַל־הַיְאֹ֔ר וְנַעֲרֹתֶ֥יהָ הֹלְכֹ֖ת עַל־יַ֣ד הַיְאֹ֑ר וַתֵּ֤רֶא אֶת־הַתֵּבָה֙ בְּת֣וֹךְ הַסּ֔וּף וַתִּשְׁלַ֥ח אֶת־אֲמָתָ֖הּ וַתִּקָּחֶֽהָ׃ (ו) וַתִּפְתַּח֙ וַתִּרְאֵ֣הוּ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וְהִנֵּה־נַ֖עַר בֹּכֶ֑ה וַתַּחְמֹ֣ל עָלָ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מִיַּלְדֵ֥י הָֽעִבְרִ֖ים זֶֽה׃ (ז) וַתֹּ֣אמֶר אֲחֹתוֹ֮ אֶל־בַּת־פַּרְעֹה֒ הַאֵלֵ֗ךְ וְקָרָ֤אתִי לָךְ֙ אִשָּׁ֣ה מֵינֶ֔קֶת מִ֖ן הָעִבְרִיֹּ֑ת וְתֵינִ֥ק לָ֖ךְ אֶת־הַיָּֽלֶד׃ (ח) וַתֹּֽאמֶר־לָ֥הּ בַּת־פַּרְעֹ֖ה לֵ֑כִי וַתֵּ֙לֶךְ֙ הָֽעַלְמָ֔ה וַתִּקְרָ֖א אֶת־אֵ֥ם הַיָּֽלֶד׃ (ט) וַתֹּ֧אמֶר לָ֣הּ בַּת־פַּרְעֹ֗ה הֵילִ֜יכִי אֶת־הַיֶּ֤לֶד הַזֶּה֙ וְהֵינִקִ֣הוּ לִ֔י וַאֲנִ֖י אֶתֵּ֣ן אֶת־שְׂכָרֵ֑ךְ וַתִּקַּ֧ח הָאִשָּׁ֛ה הַיֶּ֖לֶד וַתְּנִיקֵֽהוּ׃ (י) וַיִּגְדַּ֣ל הַיֶּ֗לֶד וַתְּבִאֵ֙הוּ֙ לְבַת־פַּרְעֹ֔ה וַֽיְהִי־לָ֖הּ לְבֵ֑ן וַתִּקְרָ֤א שְׁמוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה וַתֹּ֕אמֶר כִּ֥י מִן־הַמַּ֖יִם מְשִׁיתִֽהוּ׃

הגענו לפסוק העשירי! ואנחנו לומדים רק את השם של משה. לא ניתן לו שם אצל אמא ואבא בחודשים הראשונים? אין כאן שם לאף אחד. פרעה - כל מלך מצרים נקרא פרעה. בת פרעה - כל נסיכה נקראת בת פרעה - אנחנו לא לומדים את שמה, אלא רק מספר דברי הימים. יוכבד ומרים - אין להן שמות פה - אנחנו רק לומדים על שמותיהן (ועל עמרם) בהמשך.

אבן עזרא מסביר משהו מעניין:
ובדרש: ששבעה שמות היו לו למשה, ועוד הוסיפו לו: שמעיה וטוביה ואחימלך. והתמה: כי השם מקרה הוא, כאשר אפרש בפרשה הזאת בפסוק: ואמרו לי מה שמו (ראב״ע שמות פירוש ראשון ג׳:י״ג), ואיך יאמר הכתוב: אלה בני בתיה בת פרעה (דברי הימים א ד׳:י״ח) והוא אחד.

כלומר, שמות הן עניין מורכב. יש הרבה סוגי שמות. ועוד משהו שכדאי לשים לב אליו - מצבם של בני ישראל היה אולי כל כך קשה שאפילו לא נתנו שמות לתינוקות, אלא אם הם אומצו לתוך בתי מצרים. בני ישראל ירדו לשפל המדרגה, על פי הקבלה, לשער הטומאה ה49, כלומר, אחד לפני הסוף.

גם בסיפור השני שבפרק, השמות לא נתגלות מיד - משה מגיע לבאר במדין, מרביץ לרועים אלמונים, ורק כאשר בנות כהן מדין האלמוניות מספרות לאביהן על עלילותיו של משה אנחנו לומדים את שמו (רעואל, שזה רק אחד מארבעה שמותיו בתורה). רק שמה של צפרה מוזכר בין שמות הבנות.

רק כאשר נולד למשה וצפרה בן, הוא נקרא שם מיד - עוד הרבה לפני ברית המילה (שיתרחש בצורה מסתורית בפרק ד) - דרך אגב. ומזה, אנחנו למדים שאחד האסונות של עבדות בני ישראל במצרים - אחד התוצאות של חוסר חופש, הוא איבוד היכולת או הרצון לקרוא שם - יוכבד לא נותנת למשה שם כשהוא נולד. בני ישראל בעבדות היו שבורי לב של ממש.


חזרה רגע לפרק א: אחרי מפקד אוכלוסין, סיפור המסגרת של שיעבוד מצרים מתחיל בפסוק ח'. בסיפור הזה, רק לשתי דמויות הטקסט נותן שמות, שפרה ופועה, המיילדות העבריות. שימו לב שהן נקראות גם עבריות - בכל ספר בראשית, רק אברהם נקרא "עברי" - אבל בשמות, המיילדות (ובעצם כל הנשים של עם ישראל) הן נקראות עבריות. בהקשר של אברהם, המדרש נותן שמשמעות כינוי "עברי" - כל העולם מעבר אחד, ואברהם בעבר השני. גם כאן, שפרה ופועה מורדות בהוראת פרעה - הן מסרבות להמית את הוולדים הזכרים של העבריות. כבר בתרגום (שמקדים את המדרשים) מזוהות שפרה ופועה כיוכבד ומרים. רש"י מסביר - שפרה – יוכבד, על שם שמשפרת את הוולד. פועה – מרים, שפועה ומדברת והוגה לוולד, כדרך הנשים לפייס תינוק הבוכה.

מדרש מורחב על העניין מילקוט שמעוני, שזה אוסף מדרשים מימי הביניים, שקושר אותנו אחורה לסיפורי יוסף, וקדימה להמשך הפרשה שלנו:
בִּשְׁנַת מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים לָרֶדֶת יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וּפַרְעֹה חוֹלֵם וְהִנֵּה הוּא יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא זָקֵן אֶחָד עוֹמֵד כְּנֶגְדּוֹ וּבְיָדוֹ מֹאזְנַיִם מִמֹּאזְנֵי הַסּוֹחֲרִים, וַיִּקַּח הָאִישׁ הַזָּקֵן אֶת הַמֹּאזְנַיִם וַיִּתְלֵם לִפְנֵי פַּרְעֹה וַיִּקַּח כָּל זִקְנֵי מִצְרַיִם שָׁרֶיהָ וּגְדוֹלֶיהָ וַיֶּאֱסְרֵם וַיִּתְּנֵם יַחַד בְּכַף מֹאזְנַיִם הָאֶחָת, וַאֲחַר כֵּן לָקַח טְלֵה חָלָב אֶחָד וַיִתְּנֵהוּ בְכַף מֹאזְנַיִם הַשֵּׁנִית וַיַכְרִיעַ הַטְלֶה אֶת כֻּלָּן. וַיִתְמַהּ פַּרְעֹה עַל הֶחָזוֹן הַנּוֹרָא הַהוּא, מַדּוּעַ יַכְרִיעַ הַטָּלֶה אֶת כֻּלָּם, וַיִּיקַּץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם, וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּקְרָא לְכָל עֲבָדָיו וַיְסַפֵּר לָהֶם אֶת הַחֲלוֹם וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְּדוֹלָה. וַיַּעַן סָרִיס אֶחָד מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֵין זֶה כִי אִם רָעָה גְּדוֹלָה אֲשֶׁר תִּצְמַח לְמִצְרַיִם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, כִּי יֶלֶד יִוָּלֵד בְּיִשְׂרָאֵל וְיַחֲרִיב כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם. אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יֵצֵא דְּבַר מַלְכוּת מִלְּפָנָיו וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי מִצְרַיִם אֲשֶׁר כָּל זָכָר הַיִּלוֹד בָּעִבְרִים יֵהָרֵג, לְמַעַן תֶחְדַּל הָרָעָה הַזּאֹת מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כֵּן.
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיּוֹת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה, רַב וּשְׁמוּאֵל, חָד אָמַר, אִשָּׁה וּבִתָּהּ, יוֹכֶבֶד וּמִרְיָם. וְחָד אָמַר, כַּלָּה וַחֲמוֹתָהּ, יוֹכֶבֶד וֶאֱלִישֶבַע. תַּנְיָא כְּמָאן דְאָמַר אִשָּׁה וּבִתָּהּ. שִׁפְרָה, זוֹ יוֹכֶבֶד, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ שִׁפְרָה שֶׁמְּשַׁפֶּרֶת אֶת הַוָּלָד, דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרוּ וְרָבוּ יִשְׂרָאֵל בְּיָמֶיהָ. פּוּעָה זוֹ מִרְיָם, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ פּוּעָה שֶׁפּוֹעָה לַוָּלָד, דָּבָר אַחֵר, שֶׁהָיְתָה פּוֹעָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאוֹמֶרֶת עֲתִידָה אִמִּי שֶׁתֵּלֵד בֵּן שֶׁמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, שֶּׁהָיְתָה פּוֹעָה וּבוֹכָה עַל אָחִיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר (להלן ב, ד) ״וַתֵּתַצַּב אֲחוֹתוֹ מֵרָחוֹק״.

אכן, שמות הם בעלי משמעות. שפרה ופועה מוזכרות לטובה כי הן מרדו בפרעה, הן בעצם לוחמות הצדק הקמאיות, הראשונות, ועלינו להידמות להן.

אכן, לשם יש כוח. כולנו מכירים את המילים מקהלת - טוב שם משמן טוב. אבל לא תמיד שמים לב לסיפה של הפסוק. ט֥וֹב שֵׁ֖ם מִשֶּׁ֣מֶן ט֑וֹב וְי֣וֹם הַמָּ֔וֶת מִיּ֖וֹם הִוָּלְדֽוֹ׃ רש"י מבאר - ויום המות מיום הולדו – נולדה מרים אין הכל יודעין מה היא מתה נסתלקה הבאר וכן אהרן בעמוד ענן וכן משה במן. בפסוקים מפרק ב שהזכרתי לעיל, מרים לא מוזכרת בשמה, אבל בסוף חייה, בני ישראל מבכים אותה עד כדי מרד במשה ואהרן (במאמר מוסגר - בפרק כ בספר במדבר, כל האסונות האישיות של סיפור יציאת מצרים קורות למשה - מרים מתה בתחילת הפרשה, משה ואהרן מכים בסלע באמצע, ואהרן מת בסוף הפרק.)


אני מקווה שפתחתי פה כמה שאלות. אולי נתתי כמה תשובות. ואני מבקש לסיים בשיר, מוקדש לכל מי שמרגיש את עצמו, אם לא בשער הטומאה האחד לפני האחרון, אז די בשפל המדרגה מבחינת מה שקורה בעולם הפוליטי:
-------------------

בתחילת השבוע, בקולורדו, היה טקס ההסמכה של אל"ף, התוכנית שהסמיכה אותי לפני 9 שנים. בין הרבנים החדשים, הוסמך רב שיר יעקב פייט, בחור מוכשר מאד, שגם מלחין שירים. לפני כמה שנים, הוא הלחין שני פסוקים מתהילים קמ"ז, פסוקים שאולי אנחנו נוהגים לדלג עליהם.

הָ֭רֹפֵא לִשְׁב֣וּרֵי לֵ֑ב וּ֝מְחַבֵּ֗שׁ לְעַצְּבוֹתָֽם׃ מוֹנֶ֣ה מִ֭סְפָּר לַכּוֹכָבִ֑ים לְ֝כֻלָּ֗ם שֵׁמ֥וֹת יִקְרָֽא׃ *2
הללויה
לשמוע את ההקלטה המקורית של ר' שיר יעקב