לא צריכים להיות מושלמים - מה אפשר ללמוד מנח - דרשה לפרשת נח, תשפ"ג

 

לא מזמן חגגתי ח"ן שנים. ויש אומרים נ"ח שנים. והשבוע אנחנו קוראים את פרשת נח. ונח מצא חן בעיני ה'. כך מסתיימת הפרשה של שבוע שעבר. משחק מילים ברור. הסופר התנ"כי כנראה מחזיק מאד מעצמו בפסוק הזה. נח מצא חן, חחח. השם של נח מאד חשוב לסופר הזה, הוא נקרא נח כי "זה ינחמנו". שורשים עם האותיות נו"ן וחי"ת מופיעים כמה פעמים בפרק ו, גם בסוף הפרשה הקודמת, וגם בהתחלה של הפרשה הזאת.

(ו) וַיִּנָּ֣חֶם יְהֹוָ֔ה כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ׃

(ז) וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֙אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם׃

(ח) וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה׃

(ט) אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ׃

(י) וַיּ֥וֹלֶד נֹ֖חַ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים אֶת־שֵׁ֖ם אֶת־חָ֥ם וְאֶת־יָֽפֶת׃

יש כאן עוד כמה משחקי מילים - נח זה חלק מנחמה - אבל גם לנחמה יש כפל משמעות - נחמה במובן של ניחום, אבל גם במובן של חרטה - וינחם ה' כי עשה את האדם. יש גם משחק עם האותיות מ"מ וחי"ת - ויאמר ה' אמחה את האדם עשר בראתי… כי ניחמתי כי עשיתם. ואז - נח מצא חן. גם השם של הבן של נח - חם. חום - זה לא נוח. חם הוא גם כנראה בעל עור בצבע חוּם, שאולי גם זה חשוב לסיפור בהמשך.

אמנם הדמות המרכזית נקראת נח, אבל פייר, לא נוח לי עם הסיפור הזה! לא נוח לי שנח בונה את התיבה מבלי להתווכח עם אלהים. נח לא משוחח עם אף אחד, לא עם המשפחה ולא עם השכנים, הוא רק שומע ומבצע את מצוותיו המוזרות של אלהים. הוא נקרא איש תמים צדיק בדורותיו, והמדרש והמפרשים אוהבים מאד לומר שהוא לא היה נחשב צדיק בדור של אברהם.

גם לא נוח לי שנח שורד את הטבח הגדול שאלהים ממיט על כל בני האדם. לפני 30 שנה, כשאירחנו את הרב ארתור ווסקו בקיבוץ לוטן לשבתון בנושא שמירת הסביבה, שאל אותו גדעון אלעד, ז"ל, "איך אתה יכול להתפלל לאלהים שהוא רוצח המונים?" בהתרסה. התשובה לא נחרטה על הזיכרון שלי כמו השאלה הזאת. שאלה מאד לא נוחה. מציאות מאד לא נוחה. אם אלהים הוא תכלית הטוב, למה הוא הרס את הכל והתחיל מחדש? למה הוא שמר שריד מהעולם הקדום ולא התחיל הכל מהתחלה? האם אלהים באמת הכל יכול? ואם אלהים התחיל מחדש עם נח ומשפחתו, הוא לא הבין את הטראומה שיעבור עליהם בראותם את כל מי שהכירו טובעים בים העולה?

------------------

אבל מה עם העניין הזה שנח רק מקשיב למצוות האל, ולא מדבר עם אף אחד? זאת בעיה בעייתית מאד! לאחרונה, אני חושב הרבה על ספר בראשית בהקשר של גבריות. נח הוא גבר גבר. הוא יודע לבנות מבנה ענקי (מידות התיבה: 150 מ' אורך (300 אמה) על 25 מ' רוחב (50 אמה) על 15 מ' גובה (30 אמה). ולא אורווה מקרשים לא מחוברים, אלא אוניה, אטומה למים! הוא נגר רציני. עובד קשה ושותק. כמו בכל יצירה ספרותית טובה, הבעיה פה היא בעיה של תקשורת! למה הוא לא מדבר?

כיצד ספר בראשית מלמד אותנו לחיות? אדם מתחיל לבדו. אין לו חבר לכל העבודה שלו בפרק ב – במתן שמות לכל חיות העולם. אז אלהים מבין שצריך לתת לו בת זוג. ובפרק ג בת הזוג מתגלה לא כמשנית לאדם, אלא כיצור עצמאי ושווה, היא בעלת חופש בחירה, וגם כוח שכנוע, ואדם מובל, סביל או לכל הפחות מוותר על עצמאותו בחזקת "הפי ווייף הפי לייף", ומקבל על עצמו את הקללה של עבודה קשה. על קין והבל, אפשר רק לבכות על חוסר היכולת שלהם לתקשר. בהמשך הספר, יש למך החידתי, שלא נראה מציאה גדולה, ואפשר די להסכים עם זה שאלהים "מתנחם" על בריאתו את האדם. נורא קל לראות את חסרונם של הדורות הראשונים בדיעבד.

לא מזמן, הייתי עד כמה פעמים לשיחות שמהם עלתה המסקנה "אבות אכלו בוסר, שיני בנים תקהנה". חבר אחד אמר "לא קיבלתי דוגמאות גבריים חיוביים" ואחר אמר "אין לי דוגמאות של גבריות בריאה במשפחה שלי. ואני חושב אחרת לגמרי. המסורת היהודית מלמדת אותנו את כוח החתרנות נגד החברה הסובבת. ואולי יש בעיה בארץ, בישראל של המאה ה21, שהמדינה קמה וקיימת ואנחנו עדים לקשיים של אלימות וניצול לרעה של כוח גברי. כי במסורת היהודית, יש לנו היסטוריה אחרת.

אבל לחזור לעניינינו: איפה נח? מה התרומה שלו בסיפור היהודי? מי זה נח בכלל? מה גדולתו? המדרש והפרשנות מתעכבים הרבה על העניין של "איש צדיק תמים היה בדורותיו". רש"י אומר "בדורותיו  – יש מרבותינו דורשים לשבח: כל שכן אילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר. ויש דורשים לגנאי: לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב כלום". אם כן, נח בא ללמד אותנו משהו חשוב – בדומה לאמרתו המפורסמת של רבי טרפון "לא עליך המלאכה לגמור" – נח מלמד אותנו שאנחנו לא צריכים להיות צדיקים גמורים, אלא לעשות את הכי טוב שאנחנו יכולים ולא לוותר.