פה סח - מצוות החג לספר סיפורים
'סימון וייל כתבה: ”זה אבסורד לומר שהעולם לא שווה כלום, שהחיים האלה לא שווים כלום, ולהביא כהוכחה את הרע. כי אם כל זה לא שווה כלום, מה גוזל מאיתנו הרע? משום כך הסבל באסון והחמלה לזולת יהיו עזים וטהורים יותר ככל שנדע יותר את מלאות השמחה, כי מה יכול הסבל לשלול ממי שאין בו שמחה?" 'הציטוט הזה מובא מתוך הפרק "האסון" בספר "הכובד והחסד", והנה לנו מילים שאפשר אולי להתחיל לגלגל על הלשון במסע הזה שעל הרצף בין הייאוש לתקווה: כובד. חסד. שמחה. סבל. חמלה לזולת.'
– מירי רוזובסקי, מוסף הארץ, 18.4.2024
קשה לנו לחשוב על לחגוג את חג החירות השנה. הכל מדברים על זה. מצד אחד, חלק מאיתנו עדיין כואבים את הכאב העצום של השכול, השכול שנגרם ב7.10.2023, בין אם מחוויה אישית, בין אם מאובדן מכרים ואהובים, בין אם בקיבוצי העוטף, בבסיסי צה"ל, במסיבות הטבע, או בקרבות שהתנהלו מאז. מצד אחר, חלק מאיתנו כואבים את אובדן הבית שהיה, וחלק כואבים את אובדן הדרך של המדינה השסועה. חלק כואבים את כאב האנטישמיות הגואה בחוץ לארץ, אחרים כואבים את רעד הפחד מפני המתקפה האירנית.
אם כל זה, אפשר לשכוח מה באמת חשוב בפסח. ומה באמת חשוב? לא הניקיונות, למרות שהן יכולות לתת לנו תחושה של שליטה על הפינה הפרטית שלנו, ואין לזלזל בזה. ולא הדיקדוק בפרטי ההלכות של האוכל, למרות שגם זה יכול לתת לנו תחושה של שגרה ושליטה. הדברים האלה חשובים, אך הן לא העיקר של פסח. העיקר הוא המצווה "והגדת לבנך ביום ההוא". החסידות בכל דורותיה מלמדת שעיקר מצוות פסח הוא "פה סח", כלומר, לספר את הסיפור, כל אחד בדור שלו, לפי יכולתו, ולפי יכולת הילדים לשמוע את הסיפור.
ההגדה המסורתית משיארה הרבה מקום לספר את הסיפור בעל פה. במשפחות מסויימות, מביימים סצינות מסויימות (שנים רבות, אצל אחותי, האחיין שלי היה משחק משה, אומר "שלח את עמי", ואבא שלי היה משחק פרעה, ועונה בקול קשוח "לא"). במשפחות אחרות מקרינים את "נסיך מצריים". בבית של חתני, היו מתדיינים על המשמעות הפילוסופית של החירות ולומדים על מקרי עבדות בעולם של היום. יש הרבה מאד דרכים לספר את הסיפור.
המורה שלי, הרב זלמן שחטר-שלומי, ז"ל, אהב לומר שהסידור וההגדה הן כמו נסקפה. המילים על הדף הן רק האבקה היבשה, עלינו להוסיף את המים ולהחיות אותן מחדש. הטקס המוצע אמור לעודד את הילדים לשאול שאלות – כל אחד והשאלה שלו, כל אחת עם הקושיה שלה, כולם עם כמה שיותר שאלות. ד"ר נועם ציון ממכון הרטמן (מחבר ההגדה הפופולרית "הלילה הזה" באיורו של מישל קישקא) אומר שצריך לעודד שאלות בכל דרך - אפילו לתת ממתקים לילדים כל פעם ששואלים שאלה טובה. העיקר, לספר את הסיפור.
אני מפציר בכם – אל תרגישו שאתם חייבים לקרוא את ההגדה כלשונה. הטקסט בנוי לצורך לימוד, ומדגים רק דרך אחת לחגוג את הפסח. העיקר הוא המפגש המשפחתי, כאשר הדור הוותיק מספר את סיפור העם שלנו לדור הצעיר.
במשנה כתוב, "מתחיל בגנות ומסיים בשבח". יש כל כך הרבה דרכים לספר את הסיפור, ההגדה נותנת לנו כמה, והתרבות היהודית של הדורות האחרונים נותנת לנו עוד הרבה. רק תזכרו, סוף הסיפור טרם נכתב, והכאב של השנה האחרונה הוא רק תחנה אחת בדרך מעבדות מצרים ועד לגאולה השלמה. אז כמה שאפשר, שיהיה לכולם חג שמח.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תורה מצווה אותנו לשמור על כבוד הבריות. We are commanded to protect the honor of every human being. Please comment appropriately.