פרשת ויגש - תשפ"ג - מי יתן שנהיה עם מאוחד בארצנו
שׁוּבָ֣ה יְ֭הֹוָה אֶת ־ שְׁבִיתֵ֑נוּ כַּאֲפִיקִ֥ים בַּנֶּֽגֶב ירד גשם השבוע ונהננו מכמעט 6 מ"מ! כבר כמה שנים, פרשת ויגש מרגש אותי מאד. גם כי זה פרשת השבוע של הבן שלי, ואני נזכר בבר מצווה שלו, עכשיו לפני 11 שנה, וגם כי זה כל כך ציורי - כמו תסריט, הפרשה הקודמת השאירה אותנו על צוק - ואנחנו רק מחכים שהסיפור יגיע להפי אנד. והוא אכן ממשיך להפי אנד - סוף סוף, אחרי כל כך הרבה דורות של מריבות בין אחים, ואחרי כל התלאות של יוסף - עליות וירידות, חלומות ושברי חלומות - מבור תחתיות הוא הגיע לגדולה, והנה עומדים לפניו כל אחיו. הוא מטעטע בהם כמו גדול, גם כאשר הוא מתרגש, הם לא חושדים בו. והנה הרגע שהוא חיכה לו - קודם הוא התנקם בשמעון ושם אותו בכלא, ועכשיו הוא האשים את בנימין, והוא מרגיש את הכח שלו מולם - אם הם לא עומדים במבחן, הוא יכול לכלוא את כולם. אבל הוא רוצה רק להוכיח לעצמו שגם הם השתנו, ולא רק הוא. ואכן, הנה בפתיחת הפרשה, וַיִּגַּ ֨ שׁ אֵלָ ֜ יו יְהוּדָ ֗ ה וַיֹּ ֘ אמֶר ֮ בִּ ֣ י אֲדֹנִי ֒ יְדַבֶּר־נָ ֨ א עַבְדְּךָ ֤ דָבָר ֙ בְּאׇזְנֵ ֣ י אֲדֹנִ ֔ י וְאַל־יִ ֥ חַ...