רב אזורי חבל אילות

      לינק לווידאו בפייסבוק לא באתי הערב לקרוא את מגילת איכה. אנחנו לומדים את הסיפור של החורבן, אולי קוראים את מגילת איכה. החורבן לימד אותנו למשך דורות להיות רגישים. החורבן לימד אותנו לשמוע בכי. לדעת שבכי אמור לעורר בנו רחמים. אם לא אצל אנשים, אז לכל הפחות, אצל אלהים. מגילת איכה אומרת לנו שביום החורבן גם אלהים לא ריחם על ילדנו. איך אפשר לקרוא את המגילה ולא להרגיש בכאב? המסורת הזאת מזמינה אותנו לשבת בין השבויים, לשבת בין החטופים, ולהרגיש את הכאב למשך יום שלם. להתבוסס בזוועות, ולהתבשל, כביכול, בחום הלהבות. כדי לעורר בנו רחמים. אבל רק ליום הזה, לתקופה הזאת, לא כל השנה. אך המסורת לשחזר את חווית האסון, לבכות בכי תמרורים כל שנה, היא לא נבנתה במדינה מודרנית. המסורת הזאת לא נוצרה מעמדה של כח. היא לא מתאימה למצב של מדינה מודרנית. היא לא מתאימה למדינה שלה הצבא החזק במזרח התיכון. המסורת הזאת לא תחזיר לנו את החטופים. בוודאי שהיא לא תחיה את המתים. היא לא תורמת לנו לבריאות, לא לבריאות הפיזית ולא לבריאות הנפשית. כי המסורת של צמצום האבל הלאומי לשלושה שבועות בלבד, היא הפכה בי...

י"ח תמוז, צום נדחה בין המיצרים תשפ"ב איך עלינו לציין את שלושת השבועות בימינו? אתמול הייתי בירושלים, ביליתי שם סוף שבוע מיום חמישי. עיר שחוברה לה יחדיו - בכלל ביטוי עלום. חוברה - חיבור של מה? של מי? תושבים יהודים חופשיים, תושבים ערבים מנסים להתקיים בהרבה יותר קושי. או שהם נעלמים בתוך הרוב היהודי - טבחים, מלצרים, שוטרים, לומדים להעלים את המבטא, לומדים להצניע את יחודיותם. או שהם כועסים ומסתבכים - בין אם ברשויות, או עם הבוס, או עם עצמם. ויהודים - חופשיים באמת? יש כאלה ששומרים באדיקות על מסורת אבות כביכול - "כביכול" כי המציאות לא תואם את חלומותיהם של דורות הגלות - ויש כאלה שמחמירים על מסורת אבות, ויש כמובן, כאלה שמתנערים מהמסורת הזאת - בין שהם "מפרים שבת בפרהסיא" לבין שהם עושים חלק, ומתעלמים מחלק. העיר שוקקת, גם בשבת בוקר. מסעדות פותחות את הדלתות מוקדם מהרגיל כדי להגיש ארוחת בוקר לאלפים שלא פוקדים את בתי הכנסת. אישית, ניסיתי לטעום משני הקצוות - הלכתי להתפלל עם קהילה שאני רגיל בה - אורתודוכסית אבל שוויונית (אשתי אוהבת לומר "יהדות נוסח פלסי מול פרגאסו...

  פרשת השבוע כי תצא - מתוך 110 פסוקים, מונים 70 מצוות שונות - הכי הרבה מבין פרשות התורה. כמעט כל פסוק - מצווה. אפשר לדמיין את משה רבינו מתרוצץ בין בני ישראל שם על ספת הירדן ומשנן מצוות על ימין ועל שמאל, שלא לשכוח אף אחת ולהספיק את הכל לפני מותו. התמונה הזאת של משה רבינו מתרוצץ ומצווה את ישראל היא לא המצאה שלי, היא זכורה לי מאגדה שנמצאת בספרו של ארי אלון "בא אל הקודש" (ידיעות/ספרי חמד, 2005). ובעצם, ארי הביא את זה מה"כלי יקר" (ר' שלמה אפרים מלונטשיץ 1540-1619), בפירוש על פרשת וילך:   וַיֵּ֖לֶךְ מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֛ר אֶת ־ הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶל ־ כׇּל ־ יִשְׂרָאֵֽל ׃ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם בֶּן ־ מֵאָה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים שָׁנָ֤ה אָנֹכִי֙ הַיּ֔וֹם לֹא ־ אוּכַ֥ל ע֖וֹד לָצֵ֣את וְלָב֑וֹא וַֽ יהֹוָה֙ אָמַ֣ר אֵלַ֔י לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת ־ הַיַּרְדֵּ֥ן הַזֶּֽה ׃ (דברים ל"א א-ב) ועל זה כותב הכל יקר: "מה עשה משה? שהלך בפני כל ישראל בזריזות... להראותם שהוא יכול לילך אבל אינו רשאי, ומטעם זה אמר להם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. ואעפ״כ ככחי אז כן עת...