רב אזורי חבל אילות

  קריאת המגילה בקיבוץ לוטן תשפ"ג כל שנה, אנחנו קוראים את הפרשת כי תשא מיד אחרי פורים. כאילו משה יורד מההר, ורואה את כולנו חוגגים והוללים במסיבות הפורים שלנו וכמו אבא מעוצבן על ילדים בגיל העשרה שעושים יותר מדי רעש, מתחיל לצעוק ולהטיח בנו האשמות שווא – מה עושים פה? עבודת אלילים? אולי הוא רק מצוברח כי הוא רעב, אבל התגובה שלו לא מוגזמת? הרי הוא צם למשך 40 יום על ההר. ואנחנו, אנחנו לא סוגדים לעגל זהב, אנחנו רק חוגגים חג שהוא לא הכיר. בעולם שלנו, מסיבת עגל הזהב, סליחה, מסיבת הפורים היא לא רק מותרת, היא חובה. נולדנו לעולם אחר משל משה, אחר משל בני ישראל היוצאים ממצרים, עולם שבו הסתר הפנים של אלהים, הסתר היצרים בחורף, נענה בחובה של פורקן עם בוא האביב. מצווה להתחפש, מצווה להשתכר, מצווה להתהולל, עד דלא ידע. אבל חיש מהר, אנחנו חייבים לעשות את עצמנו רציניים שוב. ככה גם בחגיגות סוף החורף של עמים אחרים, הקרנבל והמרדי-גרה. אצלם, בשעת חצות החגיגות נפסקות באווחה. אצלם מתחיל עונת הצום, 40 יום לפני הפסחא. אצלנו רק חודש, חודש של עבודה קדחתנית, כי עוד מעט בא פסח ויש המון עבודת הכנה! לא רק הכנות ל...

אמא שלי היא היסטוריונית של חינוך, והיתה מרצה בתחום החינוך לאורך קריירה ענפה משנות ה60 המוקדמות ועד שיצאה לפנסיה לפני 20 שנה, בערך. היא עוקבת אחרי התפתחויות בתחום עד היום. אחד ההוגים שהשפיעו עליה היה איוואן איליץ' (1926-2002), פילוסוף אוסטרי שפעל במחצית השניה של המאה ה20. איליץ' נודע בעיקר בעקבות הספר שלו "ביטול בית הספר" (1971 - באנגלית Deschooling Society ) אשר תורגם להרבה שפות והיה חלק מרכזי במהפכת החינוך של אותה תקופה. הספר השפיע מאד על העבודה של אמא שלי, שבאותה תקופה היתה אחראית על סמינר מורים באוניברסיטת קרנגי-מלון בארה"ב. מה ההפתעה, אם כן, כשעליתי על טקסט של איליץ' בעבודה שלי על קהילה, יהדות וסביבה. הטקסט הוא נאום שנשא איליץ' ב1983 ביפן. הנאום כמעט נבואי, בדיעבד: הוא הוזמן לשאת דברים בכנס על "החברה מנוהלת ע"י מחשבים", אבל הוא דיבר על משהו רחב הרבה יותר. הוא דיבר על הקומונס (אנגלית: commons ), מושג שאינו קיים בפני עצמו בעברית, אבל מתורגם כרשות הרבים. בחוק האנגלי, הקומונס היו שטחים שלכל העם היו בהם זכויות, ובמאה ה17 נסגרו ע...

פרשת בא (שמות י א – יג טז)    בספרה של המורה שלי הרבה שפע גולד (וכן באתר האינטרנט שלה), היא כותבת פירוש רוחני לכל פרשות השבוע. הפירוש שלה כה פשוט שהוא מתאים מאד לקרוא עם הילדים, אך באותה מידה כה עמוק שהוא מתאים גם ללמוד עם מבוגרים. בכל פרשה, היא מחלקת את הפירוש שלה לשלושה רבדים: הברכה, האתגר הרוחני, והדרכה לאימון - תרגילים פשוטים להעמקת ההבנה העצמית שלנו. מאת הרבה שפע גולד מתוך הספר Torah Journeys "מסעי תורה" (תורגם מאנגלית ע"י הרב דניאל בורשטיין) הברכה: הברכה של פרשת בא היא החופש שלנו. אנחנו סוף סוף לוקחים את הצעד הראשון הזה מתוך המקומות הצרים של מצרים והופכים להולכים מודעים אשר חלמנו את חלום ההתעוררות.   במסורת שלנו החופש הוא לא רק "חופש מ-", החופש מעושק, מסבל או מעבדות. אלא זה "חופש ל-", החופש להיות ביחסים ישירים עם ה' גואלנו. להיות ביחסים כאלה משמע לשרת את האחד, השלם, הקדוש. החופש שלנו תלוי בשרות הזה.   בתחילת הפרשה, ה' מדבר אל משה, אל הנביא הפנימי שלנו, ואומר "בא! תיכנס! אני מחכה לכם בליבו של פרעה. ליבו של פרעה נמצא ב...

  בשיא החורף, אנחנו עוברים מהקריאה בחומש בראשית, בסיפורי האבות והאמהות, לקריאה בחומש שמות, שמתחיל בסיפור לידת העם שלנו, עם ישראל. מהר מאד, אנחנו לומדים שקם מלך חדש על מצרים, שלא הכיר את יוסף, והחליט להטיל גזרות על בני ישראל, כי הם עם נוכרי במצרים.  כולנו מכירים את הסיפור - הרי זה הסיפור שאנחנו מספרים כל שנה בליל הסדר. אמנם בהגדה לא כתוב סיפורו של משה, אבל כן כתוב "כל המרבה לספר - הרי זה משובח"! המצווה בליל הסדר היא לספר לילדים, ולא להיצמד לכתוב בהגדה. הסיפור המסופר בפי ההורים והסבים צריך להיות חזק בהרבה מאשר הטקסט הכתוב בהגדה. אני מבקש לנעוץ כאן סיכה, לחזור לנושא הזה אחר כך, קרוב יותר לליל הסדר.

דרשה שאשא בבית כנסת של קיבוץ קטורה שבת שלום, אני רוצה להקדיש את הדרשה הזאת לזכרון הדוד שלי, רוני ג'ייקובס, שמואל יהודה בן דוד ונחמה, שהלך לעולמו לפני שנתיים. כמה מתאים שהיארצייט שלו נופל השנה בפרשת שמות. כי מבין הדברים שלמדתי ממנו, אני זוכר שהוא לימד אותי את הערך של שם טוב, של יושרה. הוא ממש הושיב אותי ואמר לי את זה. ----------- בדרשה הזאת אפתח הרבה נושאים, אשאל הרבה שאלות, ואני מניח שלא אתן הרבה תשובות, אלא נשאר עם השאלות. אז, שמות. מה יש בשם? מה משמעות השם? האם יוליה (כלומר, שייקספיר) צדקה? האם מה שנקרא לו שושנה / ריחו יהיה מתוק תחת כל שם אחר? בספר בראשית, בפרק ב, אדם הראשון זוכה בתפקיד מיוחד במינו - אלהים מביא לו את החיות לראות איזה שם יתן להם:  וַיִּ֩צֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים מִן־הָֽאֲדָמָ֗ה כׇּל־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְאֵת֙ כׇּל־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וַיָּבֵא֙ אֶל־הָ֣אָדָ֔ם לִרְא֖וֹת מַה־יִּקְרָא־ל֑וֹ וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִקְרָא־ל֧וֹ הָֽאָדָ֛ם נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה ה֥וּא שְׁמֽוֹ׃ עד כאן, זה די ברור, ומובן לנו. אבל בפסוק הבא  - וַיִּקְרָ֨א הָֽאָדָ֜ם שֵׁמ֗וֹת לְכׇל־הַבְּה...