פרשת יתרו, תשפ"ג - לפיכך נתנה [התורה] במדבר, דימוס פרהסיא במקום הפקר
אמא שלי היא היסטוריונית של חינוך, והיתה מרצה בתחום החינוך לאורך קריירה ענפה משנות ה60 המוקדמות ועד שיצאה לפנסיה לפני 20 שנה, בערך. היא עוקבת אחרי התפתחויות בתחום עד היום. אחד ההוגים שהשפיעו עליה היה איוואן איליץ' (1926-2002), פילוסוף אוסטרי שפעל במחצית השניה של המאה ה20. איליץ' נודע בעיקר בעקבות הספר שלו "ביטול בית הספר" (1971 - באנגלית Deschooling Society) אשר תורגם להרבה שפות והיה חלק מרכזי במהפכת החינוך של אותה תקופה. הספר השפיע מאד על העבודה של אמא שלי, שבאותה תקופה היתה אחראית על סמינר מורים באוניברסיטת קרנגי-מלון בארה"ב.
מה ההפתעה, אם כן, כשעליתי על טקסט של איליץ' בעבודה שלי על קהילה, יהדות וסביבה. הטקסט הוא נאום שנשא איליץ' ב1983 ביפן. הנאום כמעט נבואי, בדיעבד: הוא הוזמן לשאת דברים בכנס על "החברה מנוהלת ע"י מחשבים", אבל הוא דיבר על משהו רחב הרבה יותר. הוא דיבר על הקומונס (אנגלית: commons), מושג שאינו קיים בפני עצמו בעברית, אבל מתורגם כרשות הרבים. בחוק האנגלי, הקומונס היו שטחים שלכל העם היו בהם זכויות, ובמאה ה17 נסגרו ע"י הממשלה, דבר שתרם ללחץ החברתי של התחלת המהפכה התעשייתית, כשאיכרים שפתאום נהיו לעניים עברו מהספר לעיר בחיפוש עבודה בשכר. בנאום הזה, איליץ' מזהה את השקט כ"קומונס", כחלק מרשות הרבים, שנגזל מהעם ע"י מהפכת המחשוב. הוא מזכיר איך, באותה האונייה שהביאה אותו ואת הוריו ב1927 מטריאסטה לאי קטן בו גר סבא שלו, שביקש לברך את הרך הנולד, הגיע לאי גם הרמקול הראשון. וכמו שסגירת שטחי המרעה באנגליה במאה ה17, הרמקול הזה ביטל חלק מרשות הרבים באי, בזכות היכולת להגביר קולות מסויימים מעל לאחרים.
קשה לנו היום לדמיין את השקט הקדם-תעשייתי. גם כאן, במדבר שלנו בערבה, רובנו חיים ליד הכביש הראשי. חיי המשק הקיבוצי מכני מאד - גם אם הטרקטור של הנוי הוחלף בקלאב-קאר חשמלי, אם אנחנו שומעים מנועים, אנחנו לא נבהלים. אולי אנחנו יודעים להבחין בין הקולות השונים - משור שרשרת, טרקטור, אפרון, מכונית, משאית, אוטובוס.
-------------------------------
בפרשה שלנו, עם ישראל מקבל את התורה במדבר. במדרש עתיק, הנקרא מכילתא, שואלים "מפני מה לא ניתנה תורה בארץ ישראל?"
ונותנים שתי תשובות: האחת "שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם, לומר לפי שנתנה בארצו לפיכך לא קבלנו." כלומר, יש אלמנט אוניברסלי בתורה, והיא לא שייכת רק לעם אחד וארץ אחת.
והשני: "דבר אחר: שלא להטיל מחלוקת בין השבטים, שלא יהא זה אומר בארצי נתנה וזה אומר בארצי נתנה" - כלומר, גם בתוך עם ישראל, חשוב למנוע מחלוקות ולכן נבחר מקום ניטרלי.
והמדרש מסכם: "לפיכך נתנה [התורה] במדבר, דימוס פרהסיא במקום הפקר."
--------------------------------
המושג של "COMMONS" או "מקום הפקר" או "דימוס פרהסיא" (מושג יווני Παρρασία, על שם אזור בדרום פלפוניס של היום, במחוז ארקדיה) - המושג העתיק הזה לא לגמרי מתאים לימינו אנו. במאה שנים האחרונות, לא רק שהמכונות וההגברה המלאכותית כבשו את חיינו, אלא גם בני האדם כבשו את כדור הארץ. במהלך המאה ה20, אוכלוסיית העולם למעלה מפי שלושה - כאשר ב1900 היו פחות מ2 מיליארדים, וכיום אנחנו מתקרבים לשמונה מיליארדים ללא האטה. במודלים שצופים פני העתיד, יש אופטימיים שצופים שהאוכלוסייה תתיצב בין 10 ל11 מיליארדים, אבל יש גם מודלים שלא תהיה האטה כלל ועיקר.
במאמר של איליץ', הוא מזכיר לנו שבחישוב המקורי, אין יחס אינסטרומנטלי או תועלתני ל"קומונס" – במובן הזה זה לא רשות הרבים, אלא הפקר ממש. כמו אחרים לפניו, הוא בוכה את היעדר היחס הזה בעולמו ב1983, ומנבא בעצם את היחס הכמעט ורק תועלתני שיש בעולם שלנו היום. השאלה אינה אם כולנו נזכה בפירות המרחב המדהים שלנו בערבה, או רק אחדים יזכו, אלא, האם אנחנו יכולים להניח לשטחים במרחב להיות הפקר – ללא פיתוח, ללא תועלתנות, ללא קשר לצרכים ושימושים אנושיים, אלא רק כי למדבר מותר להיות מדבר, ריק מאדם וריק מפיתוח?
מה יקר השקט שלנו כאן באזור הערבה - הפיתוח והצפיפות במרכז הארץ הופך כל ביקור שם קשה מקודמו. והבאים לבקר אותנו תמיד מעירים על השקט של המדבר. אבל לא רק השקט מאפשר את מתן התורה במדבר - גם המרחב. הנוף המיוחד, המאפשר ראות טובה לאורכו ולרוחבו של עמק הערבה תרומים לייחוד המבורך, ולהשראה. אפשר לדמיין איך ניתנה התורה במרחב הזה, בשקט הזה. אפשר להרגיש את ההתגלות וכובד האחריות שבאים יחד עם ההתגלות הזאת. האם אנחנו ראויים למשימה?
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תורה מצווה אותנו לשמור על כבוד הבריות. We are commanded to protect the honor of every human being. Please comment appropriately.