רב אזורי חבל אילות

י"ח תמוז, צום נדחה בין המיצרים תשפ"ב איך עלינו לציין את שלושת השבועות בימינו? אתמול הייתי בירושלים, ביליתי שם סוף שבוע מיום חמישי. עיר שחוברה לה יחדיו - בכלל ביטוי עלום. חוברה - חיבור של מה? של מי? תושבים יהודים חופשיים, תושבים ערבים מנסים להתקיים בהרבה יותר קושי. או שהם נעלמים בתוך הרוב היהודי - טבחים, מלצרים, שוטרים, לומדים להעלים את המבטא, לומדים להצניע את יחודיותם. או שהם כועסים ומסתבכים - בין אם ברשויות, או עם הבוס, או עם עצמם. ויהודים - חופשיים באמת? יש כאלה ששומרים באדיקות על מסורת אבות כביכול - "כביכול" כי המציאות לא תואם את חלומותיהם של דורות הגלות - ויש כאלה שמחמירים על מסורת אבות, ויש כמובן, כאלה שמתנערים מהמסורת הזאת - בין שהם "מפרים שבת בפרהסיא" לבין שהם עושים חלק, ומתעלמים מחלק. העיר שוקקת, גם בשבת בוקר. מסעדות פותחות את הדלתות מוקדם מהרגיל כדי להגיש ארוחת בוקר לאלפים שלא פוקדים את בתי הכנסת. אישית, ניסיתי לטעום משני הקצוות - הלכתי להתפלל עם קהילה שאני רגיל בה - אורתודוכסית אבל שוויונית (אשתי אוהבת לומר "יהדות נוסח פלסי מול פרגאסו...

  פרשת ויקרא פותחת את נושא הקרבנות, הנושא שהתורה מקדישה לו הכי הרבה מקום בתורה. וזה גם הנושא שהכי קשה לנו להתחבר אליו בתורה כולה. כבר לפני 200 שנה, רבני גרמניה ביקשו לעשות "רפורמה" ליהדות כי הם וצאן מרעיתם לא התחברו לקורבנות. הם ביקשו להתקרב לאלהים בדרכים אחרות. ה"טכנולוגיה" של הקורבנות מסובכת. יש קורבן חטאת, יש קורבן אשם, יש קורבן שלמים, ויש קורבן עולה, אישֶׁה – על האש שנשרף כליל, עד אפר. בין הקורבנות, חלק אפשר להביא מהחי או מהצומח, אחרים צריך להביא רק מהחי, כל התורה הזאת מלאה בפרטים, מה מותר למי, מתי חייבים, מתי זה רשות. לא צריך להיות רפורמי גדול כדי למצוא פגם – כבר בתקופת הנביאים אנחנו רואים שמערכת הקרבת הקורבנות היתה מוקד לביקורת, כי המוסד הזה הוא בית גידול לשחיתויות. פשוטו כמשמעו. אם הדרך לרצות את האל הוא ע"י שריפת חיות, ברור שמי שיכול לגדל הכי הרבה חיות, הוא יירצה את ה' הכי טוב. שלו לדבר על קהות החושים הדרוש לשוחטים, לכהנים, שאמורים להיות הקרובים ביותר לאלהים, אבל מעצם עבודתם הם צריכים להתעלם מהאכזריות הנדרשת למעשה השחיטה. ומי אנחנו, בני האדם, שיש...

היום הבאתי את האוטו למוסך לטיפול והלכתי בעיר עד שהתיישבתי בספריה הציבורית. חשבתי שאשב ואקרא, אלמד קצת תורה ואחשוב על המשימות שיש לי בתור הרב האזורי עכשיו במשרה מלאה. הפרק היומי של 929 הוא פרק ב של ספר בראשית.   אחרי שהעולם נברא בצורה הכי מסודרת בפרק א, הבריאה שמתוארת בפרק ב נראית בלגן טוטלי. כאילו הסדר הפוך - קודם בריאת השבת, כלומר השלמה של השבוע של הבריאה של פרק א. אז מתחיל ה' מחדש. שבוע חדש, אין כלום, מתחילים שוב. וככה באמת נראית הרבה מהחיים - מתחילים מחדש, עם מטען של כל מה שהיה קודם, אבל יום ראשון בעבודה, יום ראשון בבית חדש, בעיר חדשה, אמנם אתה מבוגר, אבל אתה צריך להתחיל מחדש. וככה גם אני, אמנם מחזיק במשרה הזאת כבר שלוש שנים, אבל פתאום יש לי כל הזמן שבעולם להתעסק, למלא, לחלום, ללמוד וללמד.  בפרק ב, ה' בורא יותר כמו ילד: וְכֹ֣ל ׀ שִׂ֣יחַ הַשָּׂדֶ֗ה טֶ֚רֶם יִֽהְיֶ֣ה בָאָ֔רֶץ וְכָל־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה טֶ֣רֶם יִצְמָ֑ח כִּי֩ לֹ֨א הִמְטִ֜יר יְהוָ֤ה אֱלֹהִים֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וְאָדָ֣ם אַ֔יִן לַֽעֲבֹ֖ד אֶת־הָֽאֲדָמָֽה׃ וְאֵ֖ד יַֽעֲלֶ֣ה מִן־הָאָ֑רֶץ וְהִשְׁקָ֖ה אֶֽת־כָּל־פְּנֵֽי־הָֽ...

  התוכנית של יוסף לעומת חזון השמיטה של ספר ויקרא  פרשת ויגש דרשה למליאת מר"מ 7.12.21 בנושא אקלים (הודות ל ר' דוד סיידנברג ור' ארתור ווסקו )   לקראת סוף הפרשה שלנו, אנחנו רואים את יכולותיו של יוסף. בפרשה הקודמת, ראינו את יכולתיו כמנהל מבריק, המארגן את מצרים להתמודדות עם אסון טבע גדול והולך, ופה אנחנו רואים איך התוכנית מתממשת. ככל שהמצב מחריף, הייאוש של העם המצרי מחמיר. אם בהתחלה הם היו מוכנים לקנות אוכל מיוסף בכסף, עד מהרה הם מעבירים את כל הרכוש שלהם לפרעה, ועם הזמן הם מוכנים למכור גם את האדמות שלהם ובסוף להפוך לעבדים של ממש, תמורת זאת שהוא יאכיל אותם. התוכנית של יוסף היא ההפך הגמור מצדק חלוקתי, היא אמנם מצילה אותם מרעב, אבל היא בעצם תוכנית לשיעבוד טוטלי . חלומו של פרעה התממש, החלום שבישר שבע שנות שפע ולאחריהם שבע שנות רעב. הצד החיובי של הסיפור פה – יוסף הנהיג תכנון מסודר מראש, אבל הצד השלילי – הוא הוביל לשיעבוד ונישול העם מנכסיו. כבר בשנת 1978, בספרו godwrestling , הציע הרב ארתור ווסקו שבמקום הפשט, שרואה את חלומות פרעה כהודעה על הגורל, נסתכל על החלומות כנבואה, וא...

  פרשת השבוע כי תצא - מתוך 110 פסוקים, מונים 70 מצוות שונות - הכי הרבה מבין פרשות התורה. כמעט כל פסוק - מצווה. אפשר לדמיין את משה רבינו מתרוצץ בין בני ישראל שם על ספת הירדן ומשנן מצוות על ימין ועל שמאל, שלא לשכוח אף אחת ולהספיק את הכל לפני מותו. התמונה הזאת של משה רבינו מתרוצץ ומצווה את ישראל היא לא המצאה שלי, היא זכורה לי מאגדה שנמצאת בספרו של ארי אלון "בא אל הקודש" (ידיעות/ספרי חמד, 2005). ובעצם, ארי הביא את זה מה"כלי יקר" (ר' שלמה אפרים מלונטשיץ 1540-1619), בפירוש על פרשת וילך:   וַיֵּ֖לֶךְ מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֛ר אֶת ־ הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶל ־ כׇּל ־ יִשְׂרָאֵֽל ׃ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם בֶּן ־ מֵאָה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים שָׁנָ֤ה אָנֹכִי֙ הַיּ֔וֹם לֹא ־ אוּכַ֥ל ע֖וֹד לָצֵ֣את וְלָב֑וֹא וַֽ יהֹוָה֙ אָמַ֣ר אֵלַ֔י לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת ־ הַיַּרְדֵּ֥ן הַזֶּֽה ׃ (דברים ל"א א-ב) ועל זה כותב הכל יקר: "מה עשה משה? שהלך בפני כל ישראל בזריזות... להראותם שהוא יכול לילך אבל אינו רשאי, ומטעם זה אמר להם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. ואעפ״כ ככחי אז כן עת...

קורח – במדבר ט"ז א – י"ח לב מאת הרבה שפע גולד 2006 מאנגלית: דניאל בורשטיין 2021 המורד הפרשה הזאת מספרת את סיפורו של קורח שהנהיג מרד נגד משה תוך כדי המסע במדבר. משה מקבל את האתגר. הארץ נפתחת ובולעת את המורדים, והמחתות שלהם רקועים לכיסוי למזבח. כל שנים עשר השבטים מביאים מטה לאוהל מועד, ובבוקר מתגלה שהמטה של אהרון הוציא ניצנים, פרחים, וגמל שקדים. הברכה מה הברכה שנוצרת ממרד? בכיינות, תלונות, גרירת רגליים, דיכאון, ועייפות משביתה נדחים כולם הצידה כשהספק עומד וצועק "בואו נבדוק את האמת שלי!" קורח מעלה את כל הספקות שמתפלשות בתוכנו. הוא מעורר אותן ומשמיע אותן. ספקות מוסתרים אוכלים אותנו מבפנים, מרוקנים את הכח שאנחנו צריכים למסע שלנו. כשהמרדנות המוצדקת מתערבבת עם חמדנות, קנאה, ושאפתנות, כל הרגשות הללו עולים על פני השטח, וכל המקומות בהן אנחנו עדיין משועבדים נחשפים לתמורה על ידי רחמים וזווית הראייה של החכמה. או אז, אפשר לצאת לדרך הריפוי. קורח מאלץ את האמת להיחשף. בלעדיו, אנחנו ממשיכים בתלונות הרגילות, בולעים את השאלות הקשות, ומאבדים אט אט את החזון ואת הכח. קורח...