לקראת ט' באב: אחרי קריסת הכונן הקשיח - מדיטציה על מצב העולם המיתי היהודי
מאנגלית: הרב דניאל בורשטיין
הכונן הקשיח שלי קרס, וגם לוח האם. אם אי פעם קרה לך קריסה כזאת ב"הרחבת הזיכרון", בכלי בו אתה מחזיק את המידע שלך, תבין מה עבר עלי כשתמיכת העולם שלי הבלתי-נראה, הקיברנטי, הפך בלתי זמין. סוג של דיכאון תלוי-מחשב, אבל על כל הקבצים שלא גיביתי, שהם אבודים לנצח. וכשנזכרתי במה שאבד לי, הבטחתי לעצמי לעשות הכל כדי להחזיר את הכל למצב של לפני הקריסה, כדי שהחיים שלי יכלו להמשיך ללא הפרעה. ובמקרים כאלה, ככה אנחנו עושים.
עכשיו דמיינו שזה היה מחשב DOS שקרס, וכשעובדים על החזרת המערכת, אתה לומד שלוח אם חדש, מעבד מרובה ליבות, כרטיס רשת מהיר יותר, גרסת חלונות הכי עדכני, כל זה זמין – אפילו תוכל לשפר את המצב אם תבנה פלטפורמה רחבה יותר וחזקה יותר עבור מסד הנתונים.
אזי – לפני השדרוג, תצטרך קודם לדאוג שהמערכת החדשה תוכל לקרוא את הקבצים הישנים. האם היא תוכל בכלל להריץ את היישומים הישנים (זוכרים את Qטקסט?). האם היא תוכל לשחזר את קבצי הגיבוי? כלומר – תוך כדי שאתה מעוניין להשתמש במחשב הכי חזק שתוכל להרשות לעצמך בזמן הזה, המערכת החדשה צריכה להיות מסוגלת להתאים לאחור, לקרוא מקבצים ישנים.
אנחנו מדברים על זמן: במימד הזמן שלאחר קריסת מחשב, אני מפעיל את הוורקאהוליסט שבי, בו בזמן שאני שבור בגלל התחייבויות שלי בזמן. התסכול חוסם הכל, מלבד השיטוט המוטרף והרצון לתקן הכל למצב שקדם לקריסה.
אבל עכשיו נכנסת השבת, ואני מבין שאין לי מה לעשות. אז למשך 26 השעות הקרובות, אני חייב לשנות את זוית הראיה שלי. כשאני מתחיל להתחבר למימדים של זמן מעבר לשוק, למקום העבודה, פתאום אני מכיר בגשטאלט של היום-יום שלי – מנטליות של משבר – ואני מתעורר לתפישה רחבה של שדה הרבה יותר נרחב.
אני נכנס לעולם של המשל הקדמוני – העולם המיתי – אני מתחיל להרהר על ההיסטוריה היהודית ועל המימדים המיתיים שמחזיקים את עולמנו ומרשה לניצוצות הקבלה להאיר את השדה. וזה מה שעלה:
שבירת הכלים: על פי הזהר, אלהים בורא עולמות והורס אותם. הקטסטרופה הקוסמית – הכלים שבורים – יש רק כאוס – תוהו – במקום שמקודם היה מראה של תיקון – של סדר.
ועכשיו מהמשל לנמשל. ככה אנחנו מדברים במשלים – כיצד מיישמים אותו במצבים אחרים, זה הנמשל. זה סיפור שיש בו ניצוץ של הארה, שיזמין דימוי, צורה, גשטאלט שמקבל עצמאות. המשל יכולים להוציא מהקשרו המקורי – והדינמיקה הפנימית במקור יתאים למידע חדש, שעד כה לא הובן. וכשהתבנית הזאת מולבשת על התוהו – נולד תבנית שמאפשר לניצוץ המקורי להעניק משמעות למה שקודם היה עמום.
אם תרשו לי: בתוך העולם הדיגיטלי של המחשבים מצאתי אנלוגיה יפה!
במחשב הראשון שלי, עם מה שהיה אז המון זכרון (36 קילובייט!) וכונן קסטות לשמירת מידע במהירות של 300 באוד (מה זה בכלל? ד"ב), היה בשבילי התגלות של ממש. לתוכנה היה כוח לקחת את "התורה שבכתב" ולעשותה גמישה – כביכול מתורה שבכתב "לתורה שבעל פה". המוח של המחשב שחרר אותי מסוג של פונדמנטליזם תוצרת גוטנברג, מכתב היד, שהיה הבסיס של התורה הכתובה, המודפסת. כל פעם שערכתי טקסט על מעבד התמלילים הפרימטיבי הזה, הוא נראה נקי יותר וטוב יותר מקודם. לא כך היתה העריכה שלי בכתבי יד, על נייר שהיה מתלכלך יותר ויותר עם כל תיקון.
לא הבנתי אז, אבל כשאני חושב על זה עכשיו, נדמה לי שיש לזה הקבלה עם התהליך של תיקון עולם והתחדשות.
יותר מאוחר היו לי ניסיונות עם מחשב אפל +. עכשיו יכולתי להכניס יותר זכרון וכרטיסים שיכלו לעשות כל מיני דברים שלא יכולתי לעשות מקודם. יכולתי להפעיל ציוד היקפי שהיה בשבילי מחוץ לתחום.
אבל לתרגם את הקבצים מהמחשב הישן לא היה קל. אמולציה היתה מסורבלת כי הפורמטים של הקבצים לא היו מתאימים זה לזה.
אז באה המערכת החדשה MSDOS. מי יכול היה להתנגד למשיכה של MS – אמת, DOS – דת. דת האמת. האמת והדת. נאבקתי עם השפה החדשה שהתגלתה לי – לא אינטואיטיבית, לא נגישה. אבל ברגע שלמדתי, היתה גמישה הרבה יותר מהמערכות הקודמות. מניפולציות חדשות של טקסט ודאטה התאפשרו, וכן תקשורת משופרת. זה דמה לתקופה "תלמודית" בחיי עם מחשבים, תקופה עם הגמוניה רבנית. והיו דברים שאף פעם לא יכולתי לעשות בעצמי. הייתי זקוק למומחה, בקיצור, לרב מחשבים, לנווט אותי דרך שרטונים של הודעות שגיאה.
ההלכה של התוכנה: אי התאמות התוכנה שגרמו לשיבושי המחשב – היה צורך להפריד בין "בשר" ו"חלב". גלאי וירוסים נדרש לשמור על "כשרות" – להגן על הכונן מ"טומאה". וכל שנה, לפחות פעמים – למה לא לפני ראש השנה ולפני פסח? – הייתי חייב למחוק קבצים מיושנים ולנקות את הכונן הקשיח.
בתקופה האחרונה, "עידן המודרנה", היה לי מחשב על בסיס מעבד 386 עם חלונות 3.1. לקחת את הקבצים מהעבר ולהתקין אותם בסביבה החדשה נהיה יותר ויותר קל. אז השגתי מחשב 486, אז פאוורבוק, ואז פאוורמק עם OS 7.5. זה האחרון שקרס.
יכולתי לעשות כל כך הרבה עם המחשב הזה. ועכשיו עמדתי מול חורבן, ואחריו בנייה מחדש.
כן! אתקין מערכת חדשה ואוסיף זיכרון. עכשיו מתחילה העבודה של לנפות את כל קבצי הגיבוי הישנים, לראות מה מהקבצים הישנים חשובים בכונן החדש ומה מהם יישמרו בארכיון, ומה מהם כלל לא רלוונטים לשלב הבא.
אותו מחשב 32 קילובייט הוא משל ליהדות קדם-אבות. (מה שהיינו קוראים עבודת אלילים, דת כנענית, וכו')
עם אברהם ומשה, קיבלנו מערכת הפעלה ארכאי. תוכנות קודמות לא תאמו את המערכת החדשה, כמו שכתוב לא לעשות "כמנהג מצרים", לא לעשות כמנהג הכנענים – הם לא תואמים את המחשב החדש.
בין חורבן בית ראשון ובית שני, כאילו הPRODOS של הצדוקים וה MSDOS של הפרושים ניהלו מלחמת תרבות על השליטה בסטנדרט משותף.
נצרות ואיסלם – (אמיגה ואטרי?) – שני מערכות שניסו להשפיע על היהדות ולא עבדו עבורנו.
בתקופה "הרבני" נשארנו עם MSDOS בתוספות "גאונים", כלומר "מנהלי קבצים" כמו השולחן ערוך, גיליוני נתונים תיאולוגיים כמו מורה נבוכים, ומעבדי תמלילים מדרשיים שיכלו ליצור מספר רב של גרסאות – פרד"ס.
הגיע לידת המקינטוש, בעל הממשק הגרפי. עכשיו בין מה שרואים ומה שמקבלים WYSIWIG כבר אין הבדל תהומי. הכל "ידידותי למשתמש". ככה אני רואה את הבעל שם טוב והחסידות. אפילו המתנגדים, שנלחמו בחסידות כסטייה מדת האמת MSDOS, חיפשו חלונות שיפתחו את העמדות שלהם לממשק גרפי.
חלונות 3.1 היה מתלבש על MSDOS, ולכן היה כשר. זה דומה לדרך שבו היהדות האורתודוקסית טוענת שהיא רק מעדכנת/מחדשת ולא עושה שינוי. ותראו איזה עושר של תוצרת – ארטסקרול, לדוגמא.
אוי, אני רואה את השואה כקריסת הכונן הקשיח של העם היהודי.
מאז, עסקנו בקדחתנות בבנייה מחדש של כל הקבצים הישנים. חלק עומדים על כך שנחזיר את המערכת לסטנדרטים של לוח האם הקדם-שואתי. אחרים מוכנים לעדכן, כל עוד ששומרים על "דת אמת".
ביהדות
המתחדשת, בחרנו במעבד RISC (מחשוב עם מערך הוראות מופחת) וממשק ידידותי יותר למשתמש וכן
אינטואיטיבי יותר, ממשק גרפי שמאפשר גישה למוח ימין, חשיבה אופקית ולוגיקה עמומה,
מערכת שנותנת פחות "הודעות שגיאה".
עכשיו אני עומד מול המחשב המחודש ואני צריך לטעון מחדש את הקבצים שאני רוצה שיהיו בו.
אחרי שבירת הכלים אני צריך לנפות את ההריסות של כונני הגיבוי כדי למצוא את היישומים שאני רוצה להתקין ולדעת על מה מהם אפשר לוותר. אני צריך להחליט אילו מבין קבצי הטקסט הישנים יהיו לי שימושיים. אני צריך לעשות בירור הניצוצות, לשחרר אותם מקליפותיהם. אני צריך לעדכן את האנטיוירוס, כדי לשמור את הכונן החדש מטומאה חדשה. אוי, איך אצליח לשחזר את כל הכתובות הישנים? חלק מהדברים אצטרך ליצור מחדש.
אי שם בעתיד עוד מחכה המשיח - מחשב UNIX בתקן כלל עולמי. ביום ההוא מלכות השלום יגיע, וכולם יהיו שותפים לתקשורת ותאימות בתקן אחד.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תורה מצווה אותנו לשמור על כבוד הבריות. We are commanded to protect the honor of every human being. Please comment appropriately.