מה כואב ליעקב?

בראשית לב כה וַיִּוָּתֵ֥ר יַֽעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּֽאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר׃ כו וַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ וַיִּגַּ֖ע בְּכַף־יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֨קַע֙ כַּף־יֶ֣רֶךְ יַֽעֲקֹ֔ב בְּהֵֽאָבְק֖וֹ עִמּֽוֹ׃ כז וַיֹּ֣אמֶר שַׁלְּחֵ֔נִי כִּ֥י עָלָ֖ה הַשָּׁ֑חַר וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אֲשַֽׁלֵּחֲךָ֔ כִּ֖י אִם־בֵּֽרַכְתָּֽנִי׃ כח וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו מַה־שְּׁמֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר יַֽעֲקֹֽב׃ כט וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַֽעֲקֹב֙ יֵֽאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל׃ ל וַיִּשְׁאַ֣ל יַֽעֲקֹ֗ב וַיֹּ֨אמֶר֙ הַגִּֽידָה־נָּ֣א שְׁמֶ֔ךָ וַיֹּ֕אמֶר לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וַיְבָ֥רֶךְ אֹת֖וֹ שָֽׁם׃ לא וַיִּקְרָ֧א יַֽעֲקֹ֛ב שֵׁ֥ם הַמָּק֖וֹם פְּנִיאֵ֑ל כִּֽי־רָאִ֤יתִי אֱלֹהִים֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים וַתִּנָּצֵ֖ל נַפְשִֽׁי׃ לב וַיִּֽזְרַֽח־ל֣וֹ הַשֶּׁ֔מֶשׁ כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָבַ֖ר אֶת־פְּנוּאֵ֑ל וְה֥וּא צֹלֵ֖עַ עַל־יְרֵכֽוֹ׃ לג עַל־כֵּ֡ן לֹֽא־יֹאכְל֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־גִּ֣יד הַנָּשֶׁ֗ה אֲשֶׁר֙ עַל־כַּ֣ף הַיָּרֵ֔ךְ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֤י נָגַע֙ בְּכַף־יֶ֣רֶךְ יַֽעֲקֹ֔ב בְּגִ֖יד הַנָּשֶֽׁה׃

לאחרונה, אני סובל מכאבים בישבן. כאב זה מוכר לי. לעתים, כואב הגב, אבל לרוב, לא כואב בגב, אלא נמוך יותר, בישבן ולאורך הירך החיצוני. זה כאב מוכר ליהודים מימים ימימה. בעצם, הכאב הזה כל כך עתיק, אנחנו מספרים שזה כואב בעקבות פציעה של אבי האומה במאבק מיתי שהיה לו עם מאלך ה'. 

כאב סיאטי זה לא נעים, אבל אפשר לחיות עם זה. אבל מה בעצם כואב? ברפואה, כמובן, יש הסברים רבים. אבל ביחד עם ההסבר הרפואי לכאב הסיאטי, יש הסברים שונים של מרפאים לא רפואיים שונים. העצב הסיאטי הוא העצב הארוך ביותר בגוף, ומעביר את כל המידע בין המערכת המרכזית לרגליים. הוא אחראי על יכולת העמידה. הוא אחראי על יכולת ההליכה והריצה, על תפקוד השרירים והעברת מידע חזרה למוח. במובן מסוים (ראו בתמונה התחתונה), העצבים הסיאטים הם השורשים של גוף האדם.

בחיפוש פשוט באינטרנט, אפשר לגלות שלל הסברים על הסיבות הרגשיות לכל מחלה. יש מקורות מהימנים יותר ויש מקורות מפוקפקים, כמובן, אבל השכל הישר יכול לעזור. שום עצה לא יכולה להחליף טיפול רפואי. לואיז היי, סופרת אמרקאית שהיתה פופולרית בשנות ה90, אומרת שכאבים סיאטיים נגרמים מצביעות - אם אנחנו מתנהגים בצורה צבועה, עלולים להיות לנו כאבים סיאטיים. האם זה נכון לגבי יעקב? בוודאי, הוא היה לחוץ מאד לקראת המפגש המחודש עם אחיו. הוא העמיד פנים, הראה את כל עושרו על ידי התהלוכה של העדרים, והוא נתן מתנה יקרה מאד לעשיו. אולי זה סוג של צביעות. אבל אני לא מוצא צביעות ביעקב.

המשכתי בחיפוש. מצאתי מקורות אחרים, יותר מתאימים: באתר אחד מצאתי רשימה שכללה "חרדה לגבי יכולותיך היצירתיות", וכן "שהמשפחה פולשת לפרטיות שלך באופן פיזי או רגשי" - שזה בטוח נוכן לגבי יעקב. כמו כן, "מקבל את עצמך כקרבן משפחתי ללא זכות דיבור". "צביעות עצמית ע"י התעלמות מרצונות עצמיים" אולי מתקשר לרעיון של היי בצורה יותר מתאימה ליעקב. "פחד לאבד בטחון כלכלי" גם נכון לגבי יעקב. 

מצאתי גם המלצות לגבי ריפוי: להגביר את המודעות למידת הקשר שלך עם רכוש חומרי. לומר לעצמך "אני עשיר ומצליח. אני סומך על היקום לספק את צרכי בבטחון. ככל שאני נותן יותר, אני מקבל יותר". 

וכאן, הסיפור של יעקב וההמלצות המוזרות מתחברים בצורה מצויינת: 

 

בהמשך הסיפור, האחים נפגשים, והמתח מתפוגג כלא היה. 

ג וְה֖וּא עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֤חוּ אַ֨רְצָה֙ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים עַד־גִּשְׁתּ֖וֹ עַד־אָחִֽיו׃ ד וַיָּ֨רָץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖ו וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ וַיִּבְכּֽוּ׃ ה וַיִּשָּׂ֣א אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּ֤רְא אֶת־הַנָּשִׁים֙ וְאֶת־הַיְלָדִ֔ים וַיֹּ֖אמֶר מִי־אֵ֣לֶּה לָּ֑ךְ וַיֹּאמַ֕ר הַיְלָדִ֕ים אֲשֶׁר־חָנַ֥ן אֱלֹהִ֖ים אֶת־עַבְדֶּֽךָ׃ ו וַתִּגַּ֧שְׁןָ הַשְּׁפָח֛וֹת הֵ֥נָּה וְיַלְדֵיהֶ֖ן וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶֽיןָ׃ ז וַתִּגַּ֧שׁ גַּם־לֵאָ֛ה וִֽילָדֶ֖יהָ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֑וּ וְאַחַ֗ר נִגַּ֥שׁ יוֹסֵ֛ף וְרָחֵ֖ל וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ׃ ח וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לְךָ֛ כָּל־הַמַּֽחֲנֶ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר פָּגָ֑שְׁתִּי וַיֹּ֕אמֶר לִמְצֹא־חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי׃ ט וַיֹּ֥אמֶר עֵשָׂ֖ו יֶשׁ־לִ֣י רָ֑ב אָחִ֕י יְהִ֥י לְךָ֖ אֲשֶׁר־לָֽךְ׃ י וַיֹּ֣אמֶר יַֽעֲקֹ֗ב אַל־נָא֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וְלָֽקַחְתָּ֥ מִנְחָתִ֖י מִיָּדִ֑י כִּ֣י עַל־כֵּ֞ן רָאִ֣יתִי פָנֶ֗יךָ כִּרְאֹ֛ת פְּנֵ֥י אֱלֹהִ֖ים וַתִּרְצֵֽנִי׃ יא קַח־נָ֤א אֶת־בִּרְכָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻבָ֣את לָ֔ךְ כִּֽי־חַנַּ֥נִי אֱלֹהִ֖ים וְכִ֣י יֶשׁ־לִי־כֹ֑ל וַיִּפְצַר־בּ֖וֹ וַיִּקָּֽח׃

 

מסורת הסופרים שם נקודות מעל לאותיות של המילה "וישקהו" וחז"ל מסבירים שהכוונה "וינשכו", אבל אי אפשר להתעלם מהפשט של המילים - עשיו בכלל שכח מהאיום שלו מלפני כל כך הרבה שנים, ויעקב לא היה על מה לפחד. 

אם כן, האם המאבק עם המלאך היה לשווא? בכלל לא. אמנם, יעקב יצלע על ירכו ימים רבים, אבל המאבק עם המלאך הוא המאבק הפנימי. כל אדם מגיע לשלב בחיים שהוא מרגיש את תסמונת המתחזה, וחושב שהוא עדיין ילד. איש או אשה, לכולנו זה קורה. וההבנה שזה האני הבוגר - ההבנה הזאת לא קוראת פעם אחת וגמרנו, אלא היא חוזרת שוב ושוב. במקרים משמחים, כמו כשיש לנו ילדים, כשיש לנו בית ועבודה ואחריות, כשהילדים מתבגרים, ושוב במקרים מעציבים, כשהחברים חולים, כשקוברים את החבר הראשון, או שומעים מרחוק על פטירתה של החברה הראשונה. התחושה הזאת שאנחנו כבר לא ילדים חוזרת על עצמה כמה פעמים. ולפעמים, אי שם בגיל "האמידה", אנחנו מבינים שהיא כבר מכה אותנו ומשאירה צלקת, אלא מרגישה יותר כמו צלצול מוכר.

ובכן, כשיעקב אבינו מסיים את המאבק עם המלאך, הוא לא חוזר למי שהיה. כואב לו הגב, כואב לו הרגל, והוא יודע למה. אבל הוא יודע שברגע שהשלים עם המציאות החדשה שלו, הוא יכול להמשיך הלאה. שבת שלום.