לב טוב - פרשת בראשית תשפ"ג

 

באתי לכתוב על פרשת בראשית, ובהתחלה חשבתי לכתוב על קין והבל, כי נזכרתי בסוכות, ובקריאה שלי במגילת קהלת והפזמון החוזר של "הבל הבלים". ובאמת, הסיפור הלקוני של קין והבל כמו טחרה עדינה, שיש בה כל כך הרבה חורים, יש הרבה מקום לדרוש ולפרש ולהכניס אמירה פרטית.

אבל הבוקר קמתי, יום חמישי של שבוע בראשית הקצר והמקוצר, וחשבתי על משהו אחר. משהו אולי יותר מתאים לשנה הזאת (כי על פי הקריאה התלת-שנתית של התנועה המסורתית אנחנו קוראים את השליש הראשון של הפרשה), ומתאים במיוחד בשבילי, כי הנושא קרוב ללבי. והנושא בעצם ליבי, לב האדם, והקשר עם תחילת חומש בראשית.

בפרקי אבות אנחנו לומדים על רבן יוחנן בן זכאי ועל תלמידיו. תמיד הוקסמתי בדמותו של רבן יוחנן, מי היה, למה הוא ולא רבן גמליאל זכה להיות זה שניצח על המעבר בין תקופת הבית לתקופת יבנה, הבליח לתודעה היהודית לשנים ספורות, עשה מעשים נועזים של שינוי ושל תיקון, ואז נעלם.

בפרקי אבות, שושלת הדורות כמו ניתק כדי להכניס את רבן יוחנן בן זכאי בין רבן שמעון בן גמליאל לבין בנו רבן גמליאל דיבנה, ולא כל כך ברור למה. המשניות שלו בנויות לגמרי אחרת מהקודמות ומאלו שבאות אחריהן. והנה, במשנה ח של פרק ב, מתוארים גם תלמידיו של רבן יוחנן, והחשוב ביניהם גם הוא נעלם לנו מהמשנה אחר כך, וזהו רבי אלעזר בן ערך.

רבן יוחנן מתאר את רבי אלעזר "המעיין המתגבר". ברור שזאת מחמאה גדולה. ורבי אלעזר עונה לשאלת המורה "איזו היא הדרך הישרה שיבור לו האדם?" ותשובתו היא "לב טוב". רבן יוחנן רואה בתשובה הזאת כלולות כל התשובות של התלמידים האחרים.

אז קודם כל, בואו נבין את הלב הזה. לכל חיה יש לב, וברמה הכי בסיסית הלב הוא משאבה. לכן, הלב מלמד אותנו מיד את התכונה של רצוא ושוב. אין מנוחה ללב, הוא כל הזמן בפעולה, מתמלא ומתרוקן וחוזר חלילה. גם בשינה, גם בערות, במאמץ ובמנוחה, הלב ממשיך לפעום. אבל לב האדם (וזה נכון לגבי הלב של כל חיה) הוא גם אלקטרו-מגנט. אנחנו משדרים מהלב החוצה גם בתת מודע. מחקר מעניין שנערך ע"י ידידה שלי ד"ר שרון אלכסנדר מלמד שהשידור הזה פעיל בעשייה משותפת, ובמיוחד בשירה משותפת. היא מראה שפעימות הלב של זמרי מקהלה מסתנכרנים בעת שירה משותפת, כך שהעשיה המשותפת של הזמרים יוצר אנרגיה שאפשר למדוד במכשירים המודדים שדה אלקטרומגנטי. בעיניי זה די מגניב, ומעיד על כוחות בין אישיים שאנחנו לא יודעים לשים אליהם לב, אבל משפעים על מצב הרוח והרגש.

אבל לב זה לא רק בשר. לב הוא גם מטפורי, ובוודאי הכוונה של רבי אלעזר בן ערך היתה ללב המטפורי - לב טוב, כלומר, כוונה טובה. לב טוב במובן של אהבה טובה, כוונה טובה, אכפתיות, ושאר רגשות טובים.

אבל יש עוד לב, וזה הקשר לפרשת בראשית. אני לא זוכר מאיפה למדתי את זה אבל אני זוקף את זה לכותו של מורי ורבי, הרב זלמן שחטר-שלומי, זצ"ל, כי למדתי את זה לפני הרבה שנים. לב זה גם ל"ב, בגימטריה שלושים ושתים. זהו מספר מיסטי חשוב, מספר אותיות האל"ף בי"ת פלוס מספר הספירות. וכך כתוב בפסוקים הראשונים בספר יצירה:

בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק יה, יהוה צבאות, אלהי ישראל, אלהים חיים, ומלך עולם, אל שדי, רחום וחנון, רם ונשא, שוכן עד מרום וקדוש שמו, וברא את עולמו בשלשה ספרים בספר וספר וספור: עשר ספירות בלי מה ועשרים ושתים אותיות יסוד שלש אמות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות:

אלו פסוקים מורכבים, אבל בעיקר אנחנו רואים פה הרבה שמות של אלהים, וכשמנטרלים מילים מיותרות, אנחנו רואים כאן תמונה אחרת של בריאת העולם ממה שאנחנו קוראים בפסוקים הראשונים של חומש בראשית. כאן, כאילו אלהים הפשיל שרוולים, הביא ארגז כלים, והוציא שלושים ושתים "נתיבות פליאות חכמה" וברא איתם את עולמו. לעומת זאת, בבראשית אנחנו קוראים:

בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃ וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃ וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וגו'

כאן לא העתקתי את כל מעשה הבריאה, אלא רק את המילים הראשונות, עד המופע הראשון של המילה "טוב". 7 מילים בפסוק הראשון. 14 מילים בפסוק השני. 6 מילים בפסוק השלישי. ו-5 מילים לפני המילה "טוב" בפסוק הרביעי. סה"כ 32 מילים – ל"ב מילים. כך שהלב הטוב שעליו דיבר רבי אלעזר בן ערך, אפשר לקרוא כרמז לבריאת העולם. עד כאן מה שלמדתי לפני שנים רבות.

רבי אלעזר בן ערך, שרבו רבן יוחנן בן זכאי קרא המעיין המתגבר, אומר שהדרך הישרה שבה יבחר לו האדם ללכת בה – לב טוב. לב במובן של כוונה, כוונה טובה, לב במובן של משאבה – לב בריא, אשר לא מפסיק לפעום בקצב, לב במובן של אלקטרו מגנט – לב שמשדר שידור של טוב לאחרים ומודע לשידור שלו, וגם לב במובן של ל"ב – של שלושים ושניים נתיבות פליאות חכמה, של שלושים ושתים תיבות שבהן נברא העולם, של אותן מילים פלאיות שבהן ברא ה' את העולם שמביאות לאמירה "טוב" הראשונה והראשית.

כשאנחנו מכוונים את הלב לטוב, אנחנו בעצם מזמנים את כל הבריאה לפעול אתנו יחד. קל מאד להישחף ללב הרע, להרגיש את הכאב הפרטי שלי ולספור עלבונות. אבל הקריאה של בראשית מזמין אותנו להתחיל מחדש, ולבחור בלב טוב. ביום כיפור התנקינו והיטהרנו. בתהלים כתוב לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי וחזרנו על המנטרה הזה בתפילות שלנו. הלב מטוהר, ובשבוע של בראשית אנחנו יוצאים מהסוכה מהסתירה והמגנה, אל העולם הגדול. הדרך הישרה היא לפגוש את העולם הזה בלב טוב. מי יתן והשנה החדשה תביא לנו הרבה הזדמנויות להוביל עם הלב הטהור, הלב הטוב. 

I sat down to write about Parashat Bereshit, and at first I thought to write about Cain and Abel, because I remembered reading Ecclesiastes during Sukkot, with its refrain of "Hevel Havalim" (echoing Abel's name – Hevel). And the story of Cain and Abel is so laconic, so sparse, it is like fine lace – there are more holes than story, leaving plenty of room to write a personal interpretation.

But this morning I woke, this Thursday morning of the short week of Bereshit, and I thought of something else. Something more appropriate for this year (because of the triennial reading cycle, in which we return to the first third of the parsha), something more appropriate for me, something close to my heart. That is, in fact, my heart, the human heart, and its connection with the beginning of the creation story.

In Pirkei Avot, we learn of Rabban Yochanan Ben Zakkai and his students. I was always enchanted by the character of Rabban Yochanan, who he was, why he, and not Rabban Gamaliel, was the leader who moved the Sanhedrin from the burning Second Temple to the town of Yavne. A heroic figure, who appeared in history suddenly, did important and heroic deeds, and then disappeared.

In Pirkei Avot, the chain of succession is broken, as it were, in order to insert Rabban Yochanan in between Rabban Shimon Ben Gamaliel and his son Rabban Gamaliel of Yavne, and it's not entirely clear why. The Mishnayot that bring us his story are built entirely differently, too. In Mishna 8 of chapter 2, we are introduced to Rabban Yochanan and his students. The most important of those students, Rabbi Eleazar ben Arakh, also disappears quickly.

Rabban Yochanan describes Rabbi Eleazar as an "overflowing fountain" which is clearly a great compliment. And Rabbi Eleazar answers the teacher's question "what is the straight patht that a person should choose?" with the answer that Rabban Yochanan likes best, "a good heart". Rabban Yochanan sees in this answer all the other answers his students have given.

So first of all, let's understand this Heart. Every animal has a heart, and at the most basic level, the heart is a pump. So the heart first of all teaches us that the quality of Ratzo veShov – the constant back and forth of life. There is no rest for the heart, it works all the time, filling and emptying, again and again. Whether we are sleeping or awake, making efforts or resting, our heart continues to pump. But the heart is also an electro-magnet. We are broadcasting from our heart even when we are unaware. Interesting research by my friend Dr. Sharon Alexander shows that that broadcast is active during communal activity, such as communal singing. She shows that studies of choral singers' heartbeats become synchronous during communal singing.  This shows that the communal activity of the singers creates an energy field that can be measured with simple electronic instruments. I think this is really interesting, because it shows that there is real energy between people that we don't really know how to pay attention to, but that influences our emotions and moods.

  So far, we've focused on our hearts of flesh, but we know that the heart is not just flesh, it is a metaphor. And certainly, Rabbi Eleazar ben Arakh was referring to the metaphorical heart – a good heart meaning a loving heart, good intentions. Good intentions, caring, and all good feelings.

But there is another heart, lev, lamed bet, and that is the one that is connected to the creation story. I'm not sure where I learned this, but it was long ago and I will hold it to the merit of my sainted teacher, Rabbi Zalman Schachter-Shalomi, of blessed memory. The Hebrew word for heart is lev, lamed bet, which has a numerical value of 32. This is an important spiritual number  - it is the number of letters in the Hebrew alphabet (22) and the number of sephirot combined. The Book of Creation (Sefer Yetzira, here in translation from Rabbi Dr. David Mevorach Seidenberg) begins thus:

With 32 mystical paths of Wisdom/ engraved Yah/ the Lord of Hosts/ the God of Israel/the living God/ King of the universe/ El Shaddai/ Merciful and Gracious/ High and Exalted/ Dwelling in eternity/ Whose name is Holy -/ He is lofty and holy -/ And He created His universe/ with three books (Sepharim),/ with text (Sepher)/ with numbers (Sephar)/ and with communication (Sippur)... Ten Sefirot of Nothingness/ and 22 Foundation Letters:/ Three Mothers,/ Seven Doubles/ And twelve Elementals.

This is a little complicated, but if we strip down the different names of God, we see here a picture that is very different from the creation story in the first chapter of the Book of Genesis. Here, it's as if God rolls up God's sleeves and brings a toolbox, takes out 32 different tool, and uses them to create the world. The Book of Genesis is quite different:

At the beginning^* of God’s creating^* of the heavens and the earth^*—now the earth^* was Confusion and Chaos,^* darkness over the face of Ocean,^* rushing-spirit^* of God soaring^* over the waters— God said: Let there be light! And there was light. God saw the light: that it was good… (here from Everett Fox's excellent translation)

I haven't copied out the entire text of the creation story, but only the first few verses, until the first mention of the word "good".  In the Hebrew, there are 7 words in the first verse, 14 in the second, 6 in the third, and five words preceding "good" in the fourth verse. That's a total of 32 words – lamed bet, lev. So the Lev Tov mentioned by Rabbi Eleazar can be understood to be a hint to the creation of the world. This is what I learned many years ago.