רשומות

הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם

תמונה
  פרשת חיי שרה תשפ"ג הרב שלי, ר' זלמן שחטר-שלומי, ז"ל, נפטר ב2014. הוא ביקר בחברון כמה פעמים בחייו. הפעם האחרונה היה בשנות ה80 של המאה שעבר, כשהוא הוביל קבוצה של תיירים-צליינים, יהודים נוצרים ומוסלמים, בסיור דתי בירושלים, חברון, צפת וטבריה, וגם הר סיני. זה היה הרבה לפני הסכמי אוסלו, הרבה לפני הטבח של 1994. בהגיעם למערת המכפלה, רב זלמן ביקש שיחכו לו בכניסה למקום. הוא נכנס למשרדו של השייח'. "מה אתה רוצה?" שאל השייח' באנגלית. "אני מבקש את רשותך להיכנס לבניין" אמר לו רב זלמן. השייח' הניף בידו כלפי החיילים ששמרו על המקום, "למה אתה צריך את הרשות שלי?" רב זלמן ענה לו בנימוס "המשפחה שלך שומרת על המקום הקדוש הזה, על המסגד האיברהימי, למשך דורות. לא מתאים לי לזלזל בדבר הזה." השייח' התרגש כל כך מהתשובה הזאת שהוא קם ממקומו וחיבק את רב זלמן. הוא התלווה אל הקבוצה בביקור. רגישות כזאת חשובה כל כך. בכל שיחה על המתח בין ישראל והפלסטינים, רב זלמן היה מספר את הסיפור הזה. הוא רצה לומר שאם אנחנו מצפים ליחס של שלום בארץ ישראל, ע...

פרשת וירא – אבות ובנים, לא תמיד סיפור אהבה

תמונה
סיפור העקדה הוא לא תירוץ וגם לא מחייב. מותר לאבא לספר לאן נוסעים. מותר לאבא להביע רגשותיו עם הילדים. אבל השיעור הכי חשוב - לומר הנני כשפונים אליך, בין אם זה הילדים לבין אם זה אלהים לבין אם זה א(להי)מא . – זאת התמצית שהעליתי בטוויטר השבוע. סיפורי אברהם מביאים לנו כמה הזדמנויות לדבר על אבות ובנים. מרבים להשתמש בסיפור העקדה לומר שאבות ובנים לעולם לא יצליחו לתקשר, שהשתיקה של אברהם בדרכו להר המוריה אומר שהוא לא יודע להמליל ליצחק את אהבתו או את דאגתו. אבל הסיפור הזה כפי שמסופר בספר בראשית הוא בסך הכל סיפור אחד מיני רבים בחומש שמלמדים אותנו על יחסים של אבות ובנים, ואפילו חז"ל לא היו סגורים על עד כמה אברהם אמור להוות בשבילנו דוגמה ומופת לאבהות. זהו סיפור אגדה, לא הלכה. בוודאי לא הסבר כיצד לחנך את הבן שלך. זה סיפור של אבא שלא מצליח להסביר לבנו את הלהט הדתי שלו. זהו סיפור של אבא שחושב שאלהים רוצה ממנו דבר אחד, ולבסוף, ממש ברגע האחרון, מבין שאלהים רוצה דבר אחר. פרשנים רבים מסבירים את הסיפור כקריאת תיגר על המנהג הקדום התמוה של הקרבת ילדים. היסטוריונים מסבירים שהסיפור נכתב בתקופה שבה ה...

לא צריכים להיות מושלמים - מה אפשר ללמוד מנח - דרשה לפרשת נח, תשפ"ג

תמונה
  לא מזמן חגגתי ח"ן שנים. ויש אומרים נ"ח שנים. והשבוע אנחנו קוראים את פרשת נח. ונח מצא חן בעיני ה'. כך מסתיימת הפרשה של שבוע שעבר. משחק מילים ברור. הסופר התנ"כי כנראה מחזיק מאד מעצמו בפסוק הזה. נח מצא חן, חחח. השם של נח מאד חשוב לסופר הזה, הוא נקרא נח כי "זה ינחמנו". שורשים עם האותיות נו"ן וחי"ת מופיעים כמה פעמים בפרק ו, גם בסוף הפרשה הקודמת, וגם בהתחלה של הפרשה הזאת. (ו) וַיִּנָּ֣חֶם יְהֹוָ֔ה כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ׃ (ז) וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֙אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם׃ (ח) וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה׃ (ט) אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ־ נֹֽחַ ׃ (י) וַיּ֥וֹלֶד נֹ֖חַ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים אֶת־שֵׁ֖ם אֶת־חָ֥ם וְאֶת־יָֽפֶת׃ יש כאן עוד כמה משחקי מילים - נח זה חלק מ נחמה - אבל...

לב טוב - פרשת בראשית תשפ"ג

תמונה
  באתי לכתוב על פרשת בראשית, ובהתחלה חשבתי לכתוב על קין והבל, כי נזכרתי בסוכות, ובקריאה שלי במגילת קהלת והפזמון החוזר של "הבל הבלים". ובאמת, הסיפור הלקוני של קין והבל כמו טחרה עדינה, שיש בה כל כך הרבה חורים, יש הרבה מקום לדרוש ולפרש ולהכניס אמירה פרטית. אבל הבוקר קמתי, יום חמישי של שבוע בראשית הקצר והמקוצר, וחשבתי על משהו אחר. משהו אולי יותר מתאים לשנה הזאת (כי על פי הקריאה התלת-שנתית של התנועה המסורתית אנחנו קוראים את השליש הראשון של הפרשה), ומתאים במיוחד בשבילי, כי הנושא קרוב ללבי. והנושא בעצם ליבי, לב האדם, והקשר עם תחילת חומש בראשית. בפרקי אבות אנחנו לומדים על רבן יוחנן בן זכאי ועל תלמידיו. תמיד הוקסמתי בדמותו של רבן יוחנן, מי היה, למה הוא ולא רבן גמליאל זכה להיות זה שניצח על המעבר בין תקופת הבית לתקופת יבנה, הבליח לתודעה היהודית לשנים ספורות, עשה מעשים נועזים של שינוי ושל תיקון, ואז נעלם. בפרקי אבות, שושלת הדורות כמו ניתק כדי להכניס את רבן יוחנן בן זכאי בין רבן שמעון בן גמליאל לבין בנו רבן גמליאל דיבנה, ולא כל כך ברור למה. המשניות שלו בנויות לגמרי אחרת מהקודמות ו...