רב אזורי חבל אילות

  הסתפרתי בערב ראש חודש הסתפרתי בשבוע שעבר, בערב ראש חודש. לא הספקתי להסתפר לפני סוף חג הפסח. היה קצת מביך, כי מצב השיער שלי כבר הגיע לאוזניים, ונהיה לי חם. נהוג שלא להסתפר בתקופת העומר. וכל כך למה? מספרים לנו סיפור על אלפי התלמידים של רבי עקיבא שמתו במגפה (על פי מסכת יבמות ס"ב ע"ב) - או במרד נגד הרומאים. על פי המדרש, המגפה הפסיקה בל"ג בעומר, לכן אנחנו מפסיקים הרגלי האבל בל"ג בעומר ומתירים תספורות, חתונות, ושאר חגיגות. הרבה דליה מרקס , בספרה "בזמן", כותבת:  על עף שאין במשנה אזכור למנהגי האבלות בספירת העומר, יש בה אזכור לאופיים המחמיר של הימים האלה. כאשר החכמים דנים בשאלה מהו משך הזמן שבו נידונים הרשעים בגיהינום הם עונים "שנים-עשר חודש", אולם המשנה מביאה גם דעת יחיד של רבי יוחנון בן נורי, לפיה משך המשפט הקשה הוא "מן הפסח ועד העצרת" (עדויות ב, י). וזו הפעם הראשונה שאופייה הקשה של התקופה נזכר בספרות חז"ל. (בזמן, ע' 203) אבל לדעתי, הסיפור ההיסטורי מולבש על מנהגים עתיקים הרבה יותר. אם נחשוב על התקופה מזווית הראייה של החקלאי הקדום, א...

איך נוצר זיכרון? שבת שעבר היה שבת זכור, שתמיד השבת האחרון לפני פורים. התחלתי לכתוב משהו על פרשת תרומה, ולא סיימתי. למה? אין ממש תירוצים, אבל בתקופת הקורונה, לא ממש צריכים. למה? קורונה. המאמצים וההתמדה שלנו נפגעים מהשיבוש של שגרת החיים.  מזכרת אחת הברכות שזכיתי בה בתקופה הקשה הזאת של "קורונה טיים" היא ההזדמנות לקדש כל שבת בכוס הקידוש היפה הזאת. הכוס היתה של סבא שלי, דוד ג'ייקובס, שהכרתי ממש קצת, כשהייתי ילד קטן. הוא חי בלונדון, ובילינו במחיצתו שנה, בין הקיץ לפני יום ההולדת הראשון שלי, ועד יום ההולדת השני שלי, ב1965-6. הוא נפטר ממש באותם הימים שחזרנו מאנגליה לארה"ב, ואמא שלי לא יכלה לחזור להלוויה, לא זכתה לקבור אותו. את אמא שלה הם קברו כבר יותר מ15 שנים קודם.  קיבלתי את כוס הקידוש בינואר 2018 מהדודה שלי, איווה, לאחר פטירתו של הדוד רוני, אחיה הגדול של אמא. הוא נפטר חודש לפני יום הולדתו ה94. הוא חי כמעט 30 שנים יותר מאבא שלו. הכוס שימש את הדוד רוני שלי שנים ארוכות. בתמונות פה רואים את החריטה היפה על הכוס, של ראשי התיבות של השמות של סבא וסבתא, דוד ונלי ג'ייקובס (D...

ביום רביעי האחרון, 20.1, נשבע הנשיא האמריקני החדש, ג'ו ביידן. הרבה נכתב על האירוע, כביכול חזרה לשגרה, אך לרוב התרשמו מהמשוררת הלאומית הצעירה (Youth Poet Laureate) אמנדה גורמן מלוס אנג'לס, שקראה שיר לקראת האירוע. עיבדתי את השיר המרגש לעברית. הגבעה עליה עלינו מאת אמנדה גורמן (מאנגלית דניאל בורשטיין)

פרשת בא (שמות י א – יג טז)    בספרה של המורה שלי הרבה שפע גולד (וכן באתר האינטרנט שלה), היא כותבת פירוש רוחני לכל פרשות השבוע. הפירוש שלה כה פשוט שהוא מתאים מאד לקרוא עם הילדים, אך באותה מידה כה עמוק שהוא מתאים גם ללמוד עם מבוגרים. בכל פרשה, היא מחלקת את הפירוש שלה לשלושה רבדים: הברכה, האתגר הרוחני, והדרכה לאימון - תרגילים פשוטים להעמקת ההבנה העצמית שלנו. מאת הרבה שפע גולד מתוך הספר Torah Journeys "מסעי תורה" (תורגם מאנגלית ע"י הרב דניאל בורשטיין) הברכה: הברכה של פרשת בא היא החופש שלנו. אנחנו סוף סוף לוקחים את הצעד הראשון הזה מתוך המקומות הצרים של מצרים והופכים להולכים מודעים אשר חלמנו את חלום ההתעוררות.   במסורת שלנו החופש הוא לא רק "חופש מ-", החופש מעושק, מסבל או מעבדות. אלא זה "חופש ל-", החופש להיות ביחסים ישירים עם ה' גואלנו. להיות ביחסים כאלה משמע לשרת את האחד, השלם, הקדוש. החופש שלנו תלוי בשרות הזה.   בתחילת הפרשה, ה' מדבר אל משה, אל הנביא הפנימי שלנו, ואומר "בא! תיכנס! אני מחכה לכם בליבו של פרעה. ליבו של פרעה נמצא ב...

  בשיא החורף, אנחנו עוברים מהקריאה בחומש בראשית, בסיפורי האבות והאמהות, לקריאה בחומש שמות, שמתחיל בסיפור לידת העם שלנו, עם ישראל. מהר מאד, אנחנו לומדים שקם מלך חדש על מצרים, שלא הכיר את יוסף, והחליט להטיל גזרות על בני ישראל, כי הם עם נוכרי במצרים.  כולנו מכירים את הסיפור - הרי זה הסיפור שאנחנו מספרים כל שנה בליל הסדר. אמנם בהגדה לא כתוב סיפורו של משה, אבל כן כתוב "כל המרבה לספר - הרי זה משובח"! המצווה בליל הסדר היא לספר לילדים, ולא להיצמד לכתוב בהגדה. הסיפור המסופר בפי ההורים והסבים צריך להיות חזק בהרבה מאשר הטקסט הכתוב בהגדה. אני מבקש לנעוץ כאן סיכה, לחזור לנושא הזה אחר כך, קרוב יותר לליל הסדר.

פרשת השבוע שלנו פרשת ויחי - הפרשה האחרונה של ספר בראשית. זאת פרשה של ברכות וסיומים, פרשה של התרת הסבך העלילתי.  הפרשה נפתחת עם ההודעה של יעקב ליוסף שהוא הולך למות, כלומר, עברו 17 שנים מסוף הפרשה הקודמת. המספר 17 חוזר פה על עצמו. בתחילת חייו של יוסף, בפרשת וישב, אנחנו קוראים שיוסף היה בן 17 שנה כשאביו שלח אותו מחברון לשכם לראות מה שלום אחיו. בין שני הפרוסות הללו, חי יוסף במצרים 22 שנה. בזמן הזה, יעקב חשב שבנו האהוב מת.  מה הסמליות של המספר 17? מיד אנחנו שמים לב שזהו מספר ראשוני. זהו מספר חזק, יחודי, ובעיקר סמלי בקשר לגיל: 17 שנה הם כמעט שנות דור, ילד בן 17 כמעט מבוגר.  על מיטת חוליו של יעקב, מתרחשים כמה פגישות. יוסף מביא לאבא שלו את בניו, ויעקב מברך את הבנים בשני ברכות. קודם הוא אומר להם: זאת לא בדיוק ברכה של יעקב לנכדיו, כמו בקשה שלו מה' לברך אותם. זאת סצנה מאד מרגשת. יוסף רוצה להקל על אביו הזקן והחלש, ומגיש את הבנים בסדר הבכורה - מנשה, הבכור, לימינו של יעקב, ואפרים, הצעיר, לשמאלו. יעקב מתחיל לדבר:  הַמַּלְאָךְ֩ הַגֹּאֵ֨ל אֹתִ֜י מִכָּל־רָ֗ע יְבָרֵךְ֘ אֶת־הַנְּעָרִים֒ וְ...

  בסידור של התנועה המסורתית "ואני תפילתי", מופיע קטע אלטרנטיבי בתפילת מוסף לשבת : יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ /וְאִמּוֹתֵינוּ/, שֶׁלְּאֶרֶץ חֶמְדַּת נְפוּצוֹתֵינוּ מֵרָצוֹן יַעֲלוּ: בְּנֵי לֵאָה בַּשָּׁלוֹם עִם בְּנֵי רָחֵל יִהְיוּ. עֵץ יִשְׂרָאֵל עַל עֵץ יְהוּדָה מֵחָדָשׁ יֻרְכַּב, וְהָיוּ שְׁנֵיהֶם בְּאַרְצְךָ לְגוֹי אֶחָד. בֵּיתְךָ מֵחָדָשׁ בְּתוֹכֵנוּ תְּכוֹנֵן, וּבוֹ בְּרָצוֹן פָּרִים שְׂפָתֵינוּ נְשַׁלֵּם, כִּי חֶסֶד חָפַצְתָּ וְלֹא זֶבַח, וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת, וְקַיָּם בְּנוֹ, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אֶת אֲשֶׁר הִבְטַחְתָּנוּ עַל יָדִי נְבִיאֶךָ: לֹֽא־יָרֵ ֥ עוּ וְלֹֽא־יַשְׁחִ ֖ יתוּ בְּכָל־הַ ֣ ר קָדְשִׁ ֑ י כִּֽי־מָלְאָ ֣ ה הָאָ ֗ רֶץ דֵּעָה ֙ אֶת־יְהוָ ֔ ה כַּמַּ ֖ יִם לַיָּ ֥ ם מְכַסִּֽים ׃ במה מדובר? בפרשה שלנו, אנו קוראים על הפיוס המרגש בין יוסף ויהודה, ואז כל האחים, במצרים. זה רגע שיא של כל חומש בראשית. החומש פותח, מיד לאחר בריאת העולם, עם הרצח המזעזע של הבל על ידי אחיו קין, והמשפט התמוה של ק...