רב אזורי חבל אילות

  התוכנית של יוסף לעומת חזון השמיטה של ספר ויקרא  פרשת ויגש דרשה למליאת מר"מ 7.12.21 בנושא אקלים (הודות ל ר' דוד סיידנברג ור' ארתור ווסקו )   לקראת סוף הפרשה שלנו, אנחנו רואים את יכולותיו של יוסף. בפרשה הקודמת, ראינו את יכולתיו כמנהל מבריק, המארגן את מצרים להתמודדות עם אסון טבע גדול והולך, ופה אנחנו רואים איך התוכנית מתממשת. ככל שהמצב מחריף, הייאוש של העם המצרי מחמיר. אם בהתחלה הם היו מוכנים לקנות אוכל מיוסף בכסף, עד מהרה הם מעבירים את כל הרכוש שלהם לפרעה, ועם הזמן הם מוכנים למכור גם את האדמות שלהם ובסוף להפוך לעבדים של ממש, תמורת זאת שהוא יאכיל אותם. התוכנית של יוסף היא ההפך הגמור מצדק חלוקתי, היא אמנם מצילה אותם מרעב, אבל היא בעצם תוכנית לשיעבוד טוטלי . חלומו של פרעה התממש, החלום שבישר שבע שנות שפע ולאחריהם שבע שנות רעב. הצד החיובי של הסיפור פה – יוסף הנהיג תכנון מסודר מראש, אבל הצד השלילי – הוא הוביל לשיעבוד ונישול העם מנכסיו. כבר בשנת 1978, בספרו godwrestling , הציע הרב ארתור ווסקו שבמקום הפשט, שרואה את חלומות פרעה כהודעה על הגורל, נסתכל על החלומות כנבואה, וא...

  פרשת השבוע כי תצא - מתוך 110 פסוקים, מונים 70 מצוות שונות - הכי הרבה מבין פרשות התורה. כמעט כל פסוק - מצווה. אפשר לדמיין את משה רבינו מתרוצץ בין בני ישראל שם על ספת הירדן ומשנן מצוות על ימין ועל שמאל, שלא לשכוח אף אחת ולהספיק את הכל לפני מותו. התמונה הזאת של משה רבינו מתרוצץ ומצווה את ישראל היא לא המצאה שלי, היא זכורה לי מאגדה שנמצאת בספרו של ארי אלון "בא אל הקודש" (ידיעות/ספרי חמד, 2005). ובעצם, ארי הביא את זה מה"כלי יקר" (ר' שלמה אפרים מלונטשיץ 1540-1619), בפירוש על פרשת וילך:   וַיֵּ֖לֶךְ מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֛ר אֶת ־ הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶל ־ כׇּל ־ יִשְׂרָאֵֽל ׃ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם בֶּן ־ מֵאָה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים שָׁנָ֤ה אָנֹכִי֙ הַיּ֔וֹם לֹא ־ אוּכַ֥ל ע֖וֹד לָצֵ֣את וְלָב֑וֹא וַֽ יהֹוָה֙ אָמַ֣ר אֵלַ֔י לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת ־ הַיַּרְדֵּ֥ן הַזֶּֽה ׃ (דברים ל"א א-ב) ועל זה כותב הכל יקר: "מה עשה משה? שהלך בפני כל ישראל בזריזות... להראותם שהוא יכול לילך אבל אינו רשאי, ומטעם זה אמר להם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. ואעפ״כ ככחי אז כן עת...

קורח – במדבר ט"ז א – י"ח לב מאת הרבה שפע גולד 2006 מאנגלית: דניאל בורשטיין 2021 המורד הפרשה הזאת מספרת את סיפורו של קורח שהנהיג מרד נגד משה תוך כדי המסע במדבר. משה מקבל את האתגר. הארץ נפתחת ובולעת את המורדים, והמחתות שלהם רקועים לכיסוי למזבח. כל שנים עשר השבטים מביאים מטה לאוהל מועד, ובבוקר מתגלה שהמטה של אהרון הוציא ניצנים, פרחים, וגמל שקדים. הברכה מה הברכה שנוצרת ממרד? בכיינות, תלונות, גרירת רגליים, דיכאון, ועייפות משביתה נדחים כולם הצידה כשהספק עומד וצועק "בואו נבדוק את האמת שלי!" קורח מעלה את כל הספקות שמתפלשות בתוכנו. הוא מעורר אותן ומשמיע אותן. ספקות מוסתרים אוכלים אותנו מבפנים, מרוקנים את הכח שאנחנו צריכים למסע שלנו. כשהמרדנות המוצדקת מתערבבת עם חמדנות, קנאה, ושאפתנות, כל הרגשות הללו עולים על פני השטח, וכל המקומות בהן אנחנו עדיין משועבדים נחשפים לתמורה על ידי רחמים וזווית הראייה של החכמה. או אז, אפשר לצאת לדרך הריפוי. קורח מאלץ את האמת להיחשף. בלעדיו, אנחנו ממשיכים בתלונות הרגילות, בולעים את השאלות הקשות, ומאבדים אט אט את החזון ואת הכח. קורח...

  הסתפרתי בערב ראש חודש הסתפרתי בשבוע שעבר, בערב ראש חודש. לא הספקתי להסתפר לפני סוף חג הפסח. היה קצת מביך, כי מצב השיער שלי כבר הגיע לאוזניים, ונהיה לי חם. נהוג שלא להסתפר בתקופת העומר. וכל כך למה? מספרים לנו סיפור על אלפי התלמידים של רבי עקיבא שמתו במגפה (על פי מסכת יבמות ס"ב ע"ב) - או במרד נגד הרומאים. על פי המדרש, המגפה הפסיקה בל"ג בעומר, לכן אנחנו מפסיקים הרגלי האבל בל"ג בעומר ומתירים תספורות, חתונות, ושאר חגיגות. הרבה דליה מרקס , בספרה "בזמן", כותבת:  על עף שאין במשנה אזכור למנהגי האבלות בספירת העומר, יש בה אזכור לאופיים המחמיר של הימים האלה. כאשר החכמים דנים בשאלה מהו משך הזמן שבו נידונים הרשעים בגיהינום הם עונים "שנים-עשר חודש", אולם המשנה מביאה גם דעת יחיד של רבי יוחנון בן נורי, לפיה משך המשפט הקשה הוא "מן הפסח ועד העצרת" (עדויות ב, י). וזו הפעם הראשונה שאופייה הקשה של התקופה נזכר בספרות חז"ל. (בזמן, ע' 203) אבל לדעתי, הסיפור ההיסטורי מולבש על מנהגים עתיקים הרבה יותר. אם נחשוב על התקופה מזווית הראייה של החקלאי הקדום, א...

איך נוצר זיכרון? שבת שעבר היה שבת זכור, שתמיד השבת האחרון לפני פורים. התחלתי לכתוב משהו על פרשת תרומה, ולא סיימתי. למה? אין ממש תירוצים, אבל בתקופת הקורונה, לא ממש צריכים. למה? קורונה. המאמצים וההתמדה שלנו נפגעים מהשיבוש של שגרת החיים.  מזכרת אחת הברכות שזכיתי בה בתקופה הקשה הזאת של "קורונה טיים" היא ההזדמנות לקדש כל שבת בכוס הקידוש היפה הזאת. הכוס היתה של סבא שלי, דוד ג'ייקובס, שהכרתי ממש קצת, כשהייתי ילד קטן. הוא חי בלונדון, ובילינו במחיצתו שנה, בין הקיץ לפני יום ההולדת הראשון שלי, ועד יום ההולדת השני שלי, ב1965-6. הוא נפטר ממש באותם הימים שחזרנו מאנגליה לארה"ב, ואמא שלי לא יכלה לחזור להלוויה, לא זכתה לקבור אותו. את אמא שלה הם קברו כבר יותר מ15 שנים קודם.  קיבלתי את כוס הקידוש בינואר 2018 מהדודה שלי, איווה, לאחר פטירתו של הדוד רוני, אחיה הגדול של אמא. הוא נפטר חודש לפני יום הולדתו ה94. הוא חי כמעט 30 שנים יותר מאבא שלו. הכוס שימש את הדוד רוני שלי שנים ארוכות. בתמונות פה רואים את החריטה היפה על הכוס, של ראשי התיבות של השמות של סבא וסבתא, דוד ונלי ג'ייקובס (D...

ביום רביעי האחרון, 20.1, נשבע הנשיא האמריקני החדש, ג'ו ביידן. הרבה נכתב על האירוע, כביכול חזרה לשגרה, אך לרוב התרשמו מהמשוררת הלאומית הצעירה (Youth Poet Laureate) אמנדה גורמן מלוס אנג'לס, שקראה שיר לקראת האירוע. עיבדתי את השיר המרגש לעברית. הגבעה עליה עלינו מאת אמנדה גורמן (מאנגלית דניאל בורשטיין)

פרשת בא (שמות י א – יג טז)    בספרה של המורה שלי הרבה שפע גולד (וכן באתר האינטרנט שלה), היא כותבת פירוש רוחני לכל פרשות השבוע. הפירוש שלה כה פשוט שהוא מתאים מאד לקרוא עם הילדים, אך באותה מידה כה עמוק שהוא מתאים גם ללמוד עם מבוגרים. בכל פרשה, היא מחלקת את הפירוש שלה לשלושה רבדים: הברכה, האתגר הרוחני, והדרכה לאימון - תרגילים פשוטים להעמקת ההבנה העצמית שלנו. מאת הרבה שפע גולד מתוך הספר Torah Journeys "מסעי תורה" (תורגם מאנגלית ע"י הרב דניאל בורשטיין) הברכה: הברכה של פרשת בא היא החופש שלנו. אנחנו סוף סוף לוקחים את הצעד הראשון הזה מתוך המקומות הצרים של מצרים והופכים להולכים מודעים אשר חלמנו את חלום ההתעוררות.   במסורת שלנו החופש הוא לא רק "חופש מ-", החופש מעושק, מסבל או מעבדות. אלא זה "חופש ל-", החופש להיות ביחסים ישירים עם ה' גואלנו. להיות ביחסים כאלה משמע לשרת את האחד, השלם, הקדוש. החופש שלנו תלוי בשרות הזה.   בתחילת הפרשה, ה' מדבר אל משה, אל הנביא הפנימי שלנו, ואומר "בא! תיכנס! אני מחכה לכם בליבו של פרעה. ליבו של פרעה נמצא ב...